שה (לחן ולבה)

שֵׂיִי, רֵעִי, שֶׂה בֶּן-כֶּשֶׂב – טְלָפָיו זָהָב, צַמְרוֹ כֶּסֶף. בֹּקֶר יֵצֵא שֶׂה בֶּן-כֶּשֶׂב לִלְקֹט פִּרְחֵי-אוֹר בָּעֵשֶׂב. וּכְחֹם הַיּוֹם – בֶּן-כֶּשֶׂב בְּדֹלַח יֵשְׁתְּ מִנַּחַל-כֶּסֶף. וּלְעֵת-עֶרֶב – שֶׂה בֶּן-כֶּשֶׂב אֱלֵי מִכְלַת שֵׁן יֵאָסֶף.שיי, רעי, שה בן-כשב – טלפיו זהב, צמרו כסף. בוקר יצא שה בן-כשב ללקוט פרחי-אור בעשב. וכחום היום – בן-כשב בדולח ישת מנחל-כסף. ולעת-ערב – שה בן-כשב אלי מכלת שן יאסף.

מבוסס על: "יואל ולבה: שירים לקול ולפסנתר", הוצאת המרכז לתרבות, תש"ט 1949, 24–25