רוח רוח (לחן יצחק לוי)

רוּחַ, רוּחַ! רוּחַ, רוּחַ! לָמָּה לֹא תִּשְׁכַּב לָנוּחַ? מִן הַבֹּקֶר תִּשְׁתּוֹלֵל! וְהִנֵּה כְּבָר בָּא הַלֵּיל... מַלְאָכִים כְּבָר מַכְנִיסִים לַשָּׁמַיִם פָּנָסִים מַדְלִיקִים נֵרוֹת בַּלָּאט אֵין שׁוֹמְעִים אוֹתָם כִּמְעַט! וְאַתָּה! הוֹלֵךְ בָּטֵל וְשׁוֹרֵק וּמְיַלֵּל וְכוֹפֵף אֶת הַוְּרָדִים וּמֵצִיק לַיְּלָדִים. כָּל-הַגַּן רוֹצֶה לִישׁוֹן גַּם הַבְּרוֹשׁ, הַקִּיקָיוֹן צַר מְאֹד עַל הַפְּרָחִים, הֵם כֻּלָּם נֶאֱנָחִים. רוּחַ, רוּחַ! רוּחַ, רוּחַ! לָמָּה לֹא תִּשְׁכַּב לָנוּחַ?רוח, רוח! רוח, רוח! למה לא תשכב לנוח? מן הבוקר תשתולל! והנה כבר בא הליל... מלאכים כבר מכניסים לשמיים פנסים מדליקים נרות בלאט אין שומעים אותם כמעט! ואתה! הולך בטל ושורק ומילל וכופף את הוורדים ומציק לילדים. כל-הגן רוצה לישון גם הברוש, הקיקיון צר מאוד על הפרחים, הם כולם נאנחים. רוח, רוח! רוח, רוח! למה לא תשכב לנוח?

מקור: "יצחק לוי : קובץ שירים", צל וצליל, כנראה 1954

מתוך: "דבר לילדים" ה' טבת תרצ"ח  9.12.1937  עמוד 12