א. לִי טָלֶה, טָלֶה קָטָן שֵׁם נָתַתִּי לוֹ– " לְבַנְבַּן". מֶה, מֶה, מֶה. לְבַנְבַּן, שֵׁם נָאֶה לַקָּטָן. מֶה, מֶה, מֶה. ב. כִּי עַל מֵצַח הַקָּטָן כֶּתֶם צַח לָבָן- לָבָן. וְטָלִי, טָלִי הַקָּט, הוּא שׁוֹבָב לֹא מְעַט. מֶה, מֶה, מֶה ג. הוּא קוֹפֵץ, וּמְקַפֵּץ. הֵנָּה – שָׁמָּה מִתְרוֹצֵץ: מֶה, מֶה, מֶה. מַה אֹהַב אֶת טָלִי, זֶה הַשּׁוֹבָב מֶה, מֶה, מֶה. ד. אֶקָּחֵהוּ עַל זְרוֹעִי פֶּן יֵיעָף זֶה שׁוֹבָבִי. לִי טָלֶה טָלֶה קָטָן שֵׁם נָתַתִּי לוֹ– " לְבַנְבַּן" מֶה, מֶה, מֶה. א. לי טלה, טלה קטן שם נתתי לו– "לבנבן". מה, מה, מה. לבנבן, שם נאה לקטן. מה, מה, מה. ב. כי על מצח הקטן כתם צח לבן- לבן. וטלי, טלי הקט, הוא שובב לא מעט. מה, מה, מה ג. הוא קופץ, ומקפץ. הנה – שמה מתרוצץ: מה, מה, מה. מה אוהב את טלי, זה השובב מה, מה, מה. ד. אקחהו על זרועי פן ייעף זה שובבי. לי טלה טלה קטן שם נתתי לו– "לבנבן" מה, מה, מה.