שׁוֹשַׁנַּת יִשְׂרָאֵל מִתְפָּרַחַת לַנֶּגֶב, לַגָּלִיל וְלַשָּׁרוֹן וּבְזֹהַר הַמָּשִׁיחַ הִיא זוֹרַחַת שִׁירַת הַגְּאֻלָּה וְהַגָּאוֹן תְּרוּעַת הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם מִקַּצְוֵי הָאֲרָצוֹת נוֹהֲרִים פְּזוּרֵינוּ וּפֹה מִתְלַכְּדִים לְמַקְהֶלֶת שָׂשׂוֹן כָּל בָּחוּר וּבְתוּלָה שִׁכּוֹרֵי הַגְּאֻלָּה מַזְמִינִים אֶת הָמָן לְרִקּוּד הַנִּצָּחוֹן שׁוֹשַׁנַּת יִשְׂרָאֵל...שושנת ישראל מתפרחת לנגב, לגליל ולשרון ובזוהר המשיח היא זורחת שירת הגאולה והגאון תרועת האהבה והשלום מקצוי הארצות נוהרים פזורינו ופה מתלכדים למקהלת ששון כל בחור ובתולה שיכורי הגאולה מזמינים את המן לריקוד הניצחון שושנת ישראל...

מקור: "ספר המועדים, כרך ו': ימי מועד וזיכרון - פורים, ל"ג בעומר, חמישה עשר באב", דביר , תשי"ט 1959