נָטוּ צְלָלִים עַל פְּנֵי הַגְּבָעוֹת יְמוֹת הַחֹל חָלְפוּ, עָבָרוּ. הַרְחֵק הַרְחֵק נִצְּתוּ נְגוֹהוֹת כּוֹכְבֵי שַׁבָּת מַה יָּפוּ, מַה נֶּהְדָּרוּ: יוֹם שַׁבָּת, יוֹם מְנוּחָה בָּאָרֶץ הַבְּרוּכָה. שַׁבָּתוֹן! לָבְשׁוּ הָדָר פְּנֵי הַכְּפָר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. שַׁלְוַת הַשְׁקֵט בַּנִּיר בַּשָּׂדֶה. הַמַּחְרֵשָׁה תִּדֹּם, תָּנוּחַ. בַּגַּן בַּחֹרֶשׁ זֶמֶר תּוֹעֶה נִגּוּן שַׁבָּת אֶל הַיְּקוּם שָׁלוּחַ. יוֹם שַׁבָּת... שׁוֹבֵת עָמָל בִּמְלֹא הַמֶּרְחָב עֲדָרִים רוֹבְצִים בְּנַחַת גְּדִי בֶּן-חֶמֶד יַרְנִין כָּל לֵבָב חַמָּה מֵעַל יִפְעָתָהּ שׁוֹלַחַת. יוֹם שַׁבָּת... הוֹי, מַה נָּעַמְתְּ לִי, שַׁבָּת מְנוּחָה בִּמְבוֹא הַכְּפָר עֲלֵי מִשְׁמֶרֶת! לָנוּ הֲיִי, שַׁבָּת בְּרוּכָה מַתְּנַת עוֹלָם, מַתַּת תִּפְאֶרֶת. יוֹם שַׁבָּת...נטו צללים על פני הגבעות ימות החול חלפו, עברו. הרחק הרחק ניצתו נגוהות כוכבי שבת מה יפו, מה נהדרו: יום שבת, יום מנוחה בארץ הברוכה. שבתון! לבשו הדר פני הכפר ביום השבת. שלוות השקט בניר בשדה. המחרשה תידום, תנוח. בגן בחורש זמר תועה ניגון שבת אל היקום שלוח. יום שבת, יום מנוחה בארץ הברוכה. שבתון! לבשו הדר פני הכפר ביום השבת. שובת עמל במלוא המרחב עדרים רובצים בנחת גדי בן חמד ירנין כל לבב חמה מעל יפעתה שולחת. יום שבת... הוי מה נעמת לי שבת מנוחה במבוא הכפר עלי משמרת לנו היי שבת ברוכה מתנת עולם מתת תפארת יום שבת...