רחובות את ביהודה ♫

על הגרסה: את השיר למדה זאבה מבוגרי בן-שמן שבאו להכשרה בדגניה ב' (1939-40). רובם עלו אח"כ להגשמה בכפר-הדייגים היהודי הראשון בארץ שהוקם בעתלית (אח"כ קיבוץ נוה-ים).

על הגרסה: נורית לוז, ילידת הקבוצה, מספרת: אסף אגין וזאבה זבידוב, שניהם נולדו בקבוצה ב-1930, מספרים (כעדי ראייה ושמיעה) שהיו אלה בוגרי "בן שמן" שבאו להכשרה בדגניה ב' (1939-40) הם שהביאו אתם את "המנון בן-שמן" לדגניה ב'.
יהודית הס-סלע-וינר (מוסיקאית), היחידה מביניהם שנשארה בדגניה ב', היא שהפכה את המנון בן-שמן להמנון דגניה ב' בשינויים קלים בלבד*. אסף וזאבה, שניהם לא הכירו/זכרו את "הללו לדבורה" ששרנו פעמים רבות כבית שני ל"המנון" (אצלי זה בא אוטומטית). אין לי מושג מי לימד אותנו את הצירוף הזה של ההמנון ל"הללו לדבורה".

קיימת אפשרות נוספת, פחות סבירה לאור עדויותיהם של אסף ושל זאבה, כי את השיר הביאו לדגניה ב' גורדוניסטים שעלו ארצה ב-1933, עבדו תחילה ברחובות ובשנת 1934 עברו לדגניה ב'. הוריה של לוז היו בין אותם הגורדוניסטים.

*מנגינת השורה הראשונה שונתה מעט (ביחס לגרסאות אחרות הידועות לנו), ככל הנראה כדי להקל על תופעת צימרמן. (ראו הפניה לביצוע ב"על השיר")

נורית מציינת כי לשורה השלישית בבית הראשון וריאציה הזכורה לחלק מהחברים: "כָּל נַפְשִׁי וּמְאוֹדִי".

על הגרסה: מספרת אסתר זינגר: "השיר היה מושר כשהיו נוסעים לגדנ"ע בבאר-אורה".

אליהו הכהן, מפקד חוות באר-אורה בשנות החמישים, זוכר גם הוא את השיר.