אל הביצה

אֶל הַבִּצָּה בְּאֹמֶץ רוּחַ נֵרֵד, נַכֶּה בַּמַּעְדֵּרִים! הַךְ, הַךְ וְהַךְ וְהַךְ בְּכוֹחַ וּנְקַעֲקֵעַ בִּירַת הַצְּפַרְדְּעִים! חֹרְשָׁה נִטַּע מֵאֵקָלִיפְּטוּס, עֵצִים גְּבוֹהִים וַחֲסוֹנִים. עֲלֵה, עֲלֵה, מַעְדֵּר, עֲלֵה, עֲלֵה וָטוּס – תְּעָלָה נִפְתָּחָה בַּמַּעֲמַקִּים! מַעְיָן מַיִם, מַעְיָן זַךְ יִזַּל מִפֹּה לַמֶּרְחַקִּים. יִשְׁתּוּ מֵימָיו פּוֹעֵל וְיֶלֶד רַךְ, יַשְׁקֶה שָׂדוֹת וְגַם כְּרָמִים.אל הביצה באומץ רוח נרד, נכה במעדרים! הך, הך והך והך בכוח ונקעקע בירת הצפרדעים! הך, הך והך והך בכוח ונקעקע בירת הצפרדעים! חורשה ניטע מאקליפטוס, עצים גבוהים וחסונים. עלה, עלה, מעדר, עלה, עלה וטוס – תעלה נפתחה במעמקים! עלה, עלה, מעדר, עלה, עלה וטוס – תעלה נפתחה במעמקים! מעיין מים, מעין זך ייזל מפה למרחקים. ישתו מימיו פועל וילד רך, ישקה שדות וגם כרמים. ישתו מימיו פועל וילד רך, ישקה שדות וגם כרמים.

משירי עין-חרוד.