ארץ אבותיי

לְחוֹפֵי הַיַּרְדֵּן מֵאֶרֶץ גָּלוּתִי נַפְשִׁי הַנִּלְאָה נִכְסְפָה כַּנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם רוּחִי קָדִימָה שׁוֹאָפָה כְּצַיָּד הֶהָרִים אֶת רָאשֵׁי הַסְּלָעִים אֶרְאֶה הַר צִיּוֹן בַּחֲלוֹמִי כְּצִפּוֹר הַכְּלוּאָה בְּחֶבְיוֹן הַיַּעַר לְאַרְצִי אֶשְׁאֲפָה, לִמְקוֹמִי בְּרִגְעֵי הָעֶצֶב כִּי תִּכְאַב לִבָּתִי רוּחִי בְּקִרְבִּי נֶעְבְּרָה עַל כַּנְפֵי דִּמְיוֹנִי נָשֹׂא אֶנָּשֵׂא לְאֶרֶץ אֲבוֹתַי הַיְּקָרָהלחופי הירדן מארץ גלותי נפשי הנלאה נכספה כנשר הגדול לרחמי שמיים רוחי קדימה שואפה כצייד ההרים את ראשי הסלעים ארא הר ציון בחלומי כציפור הכלואה בחביון היער לארצי אשאפה, למקומי ברגעי העצב כי תכאב ליבתי רוחי בקרבי נעברה על כנפי דמיוני נשוא אנשא לארץ אבותיי היקרה