צִיל צְלִיל צְלִיל צִלְצֵל לַצֹּאן צְלִיל עֶרֶב,
עַל צַוְּארֵי כְּבָשִׂים צִלְצֵל.
רַן חָלִיל!
רַן: "לִי, לִי, לִי!"
רַן חָלִיל: "לִי לִי" –
עֵת צֵאת לָעֵין וּשְׁתוֹת!
"שִׁיק, שִׁיק, שִׁיק!" שִׁקְשֵׁק הָעֵין עִם עֶרֶב,
צִיל צְלִיל צְלִיל הַצֹּאן צִלְצֵל!
זֶמֶר כַּד,
כַּד לַבַּת,
זֶמֶר כַּד לַבַּת –
עֵת צֵאת הַשּׁוֹאֲבוֹת!
בִּפְאַת הַכְּפָר לְיַד הָעֵין רָקְדוּ רִקֵּדוּ
רוֹעִים גַּם שׁוֹאֲבוֹת, צָהַל הַצֹּאן.
קְנֵה חָלִיל גַּם תֹּף בְּאוֹן הִכּוּ, צִלְצֵלוּ
שִׁקְשֵׁק הָעֵין, "צִיל, צִיל!" צִלְצֵל הַצֹּאן!