נשוטה נשוטה

נָשׁוּטָה, נָשׁוּטָה, הַחוֹף מִתְרַחֵק לוֹ, יַלְדִּי הָאוֹבֵד. גַּלִּים וְכוֹכֶבֶת וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת, הַלַּיְלָה יוֹרֵד. עוֹד נַחְזֹרָה, שׁוּב נַחְזֹרָה, וְהָרוּחַ תִּרְעַשׁ חֲזָקָה, וְשִׁירִים יַעֲלוּ מִסִּפּוּן וּמִתֹּרֶן, עוֹד נַחְזֹר וְנָשִׁיבָה נָקָם. נָשׁוּטָה, חֶבְרַיָּא, נֵכָר יַעֲטֵנוּ בְּרוּחַ קָרָה. זָרִים בְּבֵיתֵנוּ, אַיֵּה סְפִינָתֵנוּ, אַרְצִי הַסְּגוּרָה? עוֹד נַחְזֹרָה...נשוטה, נשוטה, החוף מתרחק לו, ילדי האובד. גלים וכוכבת ורוח נושבת, הלילה יורד. עוד נחזורה, שוב נחזורה, והרוח תרעש חזקה, ושירים יעלו מסיפון ומתורן, עוד נחזור ונשיבה נקם. נשוטה, חבריא, נכר יעטנו ברוח קרה. זרים בביתנו, איה ספינתנו? ארצי הסגורה. עוד נחזורה, שוב נחזורה, והרוח תרעש חזקה, ושירים יעלו מסיפון ומתורן, עוד נחזור ונשיבה נקם.

על נסיבות חיבור השיר סיפר המחבר (מתוך מכתב ששלח לידידו יהודה בן-צור, 2008):

השיר שבא לעולם בימים ההם קשור אף הוא בחברנו יוחאי [בן-נון; ראו גם שיר הקברניט – זֶמֶרֶשֶׁת]. נסענו יחדיו באוטובוס. כבר אינני זוכר אם היה זה "אגד" או אוטו ערבי. זכור לי שעצרנו בנצרת. יוחאי שר לי את המנגינה הרוסית שמצאה חן בעיניי. תוך כדי נסיעה חיברתי את המילים. כך בא לעולם השיר [...] העוסק בגירוש המעפילים מחיפה לקפריסין ומסתיים בשורה: "עוד נחזורה, שוב נחזורה והרוח תרעש חזקה / ושירים יעלו מסיפון ומתורן / עוד נחזור ונשיבה נקם". שירי העפלה נוספים חוברו בנסיבות אחרות. שים לב, יהודה, בכל השירים האלה קיים מרכיב העתיד כיסוד מכריע. "יום יבוא!" היה כוח עצום בשירי המאבק וההעפלה."

---

על פי "ואלה השירים" (רשימת התוכן) של הספר "משפחת הפלמ"ח", מנגינת השיר היא "עממית (רוסית)". חוקר הזמר הרוסי אורי יעקובוביץ' מציין כי השיר הופיע בדפוס לראשונה בשירון של הפלמ"ח "בפתח אהלינו" (צרור פזמונים, מס' 2, עמ' 16) תחת השם "קפריסין" ולידו צוין "מנגינה רוסית - גרמנסקי, גרמנסקי", וכי על פי מאיר נוי "בפתח אהלינו" הייתה בעצם סדרה של 4 שירונים שיצאו בין השנים 1945-47. הניסיונות לאתר את "גרמנסקי גרמנסקי" (גם על פי התעתיק הקירילי) עלו בתוהו. 

ב-23.10.2014 נבדקה סוגיית שם השיר ומקורו עם חיים גורי, מחבר השיר. לדבריו השיר לא מדבר על קפריסין; הוא קרא (ועדיין קורא) לשירו "נשוטה, נשוטה" ומעולם לא קרא לו בשם "קפריסין". עוד הוסיף כי כתב את השיר למנגינה שהכיר ואין לו מושג מה זה "גרמנסקי, גרמנסקי". "נשוטה, נשוטה" היה השיר השני שכתב, וזאת לבקשתו של יצחק שדה.

ב- 14.1.2020, הבהיר פרופ' דוד אסף, כי על פי הקדשה שנמצאת על עותק החוברת 'בפתח אהלינו', שנכתבה ביום 12.1.1946, ברור שהחוברת יצאה בסוף 1945.

מקור המנגינה אותר חלקית: מנגינת הפזמון של "נשוטה נשוטה" היא בקירוב מנגינת חלק הפזמון של הרומאנסה הרוסית Бубенцы ("פעמוני מזחלת") - ראו את השיר "מצילות" שהוא תרגום שיר המקור, ושם מילים, הקלטה ותווים של המקור ומידע נוסף. הזהות בין הלחנים אינה מדויקת (במיוחד בשורה השנייה של הפזמון), אך בולטת בשורה השלישית של הפזמון, שמנגינתה אינה טריוויאלית.

יש לציין כי בין מנגינת הבית של "נשוטה נשוטה" לבין מנגינת הבית של הרומאנסה הרוסית אין כל דמיון, ומקור מנגינת הבית בשיר העברי טרם אותר.

---

ביצועים נוספים:

• גברי חבורת רננים (מתוך "חיים שכאלה" עם חיים גורי, 1971)
• יונה עטרי בליווי חבורה בעיבוד שמעון כהן 
• חבורת גורן

מקור: "לפתח אהלינו: צרור פזמונים [מילים בלבד]", חסר שם מו"ל, תל אביב, 1947

צילום הקדשה על עותק של החוברת "לפתח אוהלינו", לפיה נקבעה שנת כתיבת השיר. מתוך ספרו של פרופ' דוד אסף "שיר הוא לא רק מילים", עם עובד, 2019, עמ' 291. על פי הפענוח, ההקדשה היא לנתן שחם והמקדישים, לפי הסדר: חיים פיינר (חפר), חיים גורי ומתי גרינברג (מגד)

 

תמונת תווית תקליט מס' 20497, של חברת "סירנה-אלקטרו", בו הופיע השיר בביצוע יורי מורפסי.