משמר הירדן (לחן לא ידוע)

כְּקוֹל רַעַם בַּשָּׁמַיִם קוֹל חוֹצֵב לֶהָבוֹת קוֹל קוֹרֵא מִירוּשָׁלָיִם: חוּשׁוּ לְאֶרֶץ הָאָבוֹת. לַיַּרְדֵּן לַיַּרְדֵּן אֵתָיוּ עֲשׂוּ מִקּוֹרוֹת מַעְבָּרוֹת מְקוֹם נָהָר פְּלָגָיו יֶהֱמָיוּ הַעֲמִידוּ שָׁם מִשְׁמָרוֹת חֶרֶב לַד' וּלְאַרְצֵנוּ בַּיַּרְדֵּן שָׁם מִשְׁמַרְתֵּנוּ. הֵרָגְעִי, אֶרֶץ אֲהוּבָה נַחְנוּ לֹא נֵרָגֵעַ בַּל נִתְּנֵךְ הֱיוֹת עֲזוּבָה עֵת קוֹל שׁוֹפָר יִשָּׁמֵעַ בְּחַיֵּי-הָעוֹלָם נִשָּׁבֵעַ גַּם נִתְקַע כַּף עֵת קוֹל שׁוֹפָר יִשָּׁמֵעַ אָז נָרִימָה דִגְלֵנוּ חֶרֶב לַד' וּלְאַרצֵנוּ בַּיַּרְדֵּן שָׁם מִשְׁמַרְתֵּנוּ.כקול רעם בשמיים קול חוצב להבות קול קורא מירושלים: חושו לארץ האבות. לירדן לירדן אתיו, עשו מיקורות מעברות, מקום נהר פלגיו יהמיו העמידו שם משמרות, חרב לד' ולארצנו, בירדן שם משמרתנו. הרגעי, ארץ אהובה, נחנו לוא נרגע, בל נתנך היות עזובה, עת קול שופר יישמע, בחיי-העולם נישבע, גם נתקע כף עת קול שופר יישמע, אז נרימה דגלנו חרב לד' ולארצנו, בירדן שם משמרתנו.