תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת, הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם. אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם. הוֹ, כַּמָּה צָחַקְנוּ אֵי פַּעַם, רֹאשִׁי הַסְּחַרְחַר הַמְּתֻלְתָּל. הָיָה לַיָּמִים אֵיזֶה טַעַם כָּזֶה שֶׁל תַּפּוּחַ עִם טַל. אָמַרְתִּי: "כְּתָבְתִּי הִיא עֲדַיִן כְּקֹדֶם, תִּגַּשׁ לִפְעָמִים. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מִיָּמִין..." צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם, צָרִיךְ לְחַכּוֹת רֶגַע קָט, וְאָז נִפְתָּחוֹת הַדְּלָתַיִם וְאָז נִפְגָּשִׁים בְּמַבָּט. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם, לָבוֹא וְלוֹמַר: "עֶרֶב טוֹב, נִכְנַסְתִּי אֵלַיִךְ בֵּינְתַיִם כֵּיוָן שֶׁעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב." וְכָךְ, עַד שֶׁבָּא אוֹתוֹ עֶרֶב, שָׁטְפוּ מִדְרָכוֹת רוֹעֲשׁוֹת. דְּבָרֶיךָ הִכּוּנִי כַּחֶרֶב, דְּבָרֶיךָ עִנּוּנִי כַּשּׁוֹט. שָׁתַקְתִּי, דָּבָר לֹא יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, רַק לֹא, לֹא נָכוֹן. נִפְרַדְנוּ... לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי בַּפֶּתַח צִלְצוּל פַּעֲמוֹן – לְרֶגַע אֵחַרְתִּי לִפְתֹּחַ, קָפָאתִי בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר. מַדּוּעַ מִהַרְתָּ לִבְרֹחַ? מַדּוּעַ מִהַרְתָּ, אֱמֹר! צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם... תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת, הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם. אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם. אִם פַּעַם יִהְיֶה וְתָבוֹאָה שֵׁנִית פֹּה בָּרְחוֹב לַעֲבֹר, תִּזְכֹּר כִּי בַּחֶדֶר מַרְגּוֹעַ תִּזְכֹּר כִּי דּוֹלֵק בּוֹ הָאוֹר. תָּבוֹא, כָּךְ פָּשׁוּט כְּמוֹ נַעַר, דָּבָר לֹא צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ. הֶסְבֵּר לֹא נָחוּץ וְלֹא צַעַר, סְלִיחָה לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...תופרת אני ותופרת הים לא יחדל מלנהום אני את פנייך זוכרת כאילו היה זה היום. הו כמה צחקנו אי פעם ראשי הסחרחר המתולתל היה לימים איזה טעם כזה של תפוח עם טל. אמרתי: "כתובתי היא עדיין כקודם, תיגש לפעמים צריך לצלצל פעמיים קומה ראשונה מימין..." צריך לצלצל פעמיים, צריך לחכות רגע קט, ואז נפתחות הדלתיים ואז נפגשים במבט צריך לצלצל פעמיים לבוא ולומר: "ערב טוב, נכנסתי אלייך בינתיים כיוון שעברתי ברחוב". וכך, עד שבא אותו ערב, שטפו מדרכות רועשות דבריך היכוני כחרב דבריך עינוני כשוט. שתקתי, דבר לא ידעתי, ידעתי, רק לא, לא נכון נפרדנו... לפתע שמעתי בפתח צלצול פעמון - לרגע איחרתי לפתוח קפאתי בין חושך לאור מדוע מהרת לברוח? מדוע מהרת, אמור! צריך לצלצל פעמיים... תופרת אני ותפרת הים לא יחדל מלנהום אני את פנייך זוכרת כאילו היה זה היום. אם פעם יהיה ותבואה שנית פה ברחוב לעבור, תזכור שבחדר מרגוע תזכור שדולק בו האור. תבוא, כך פשוט כמו נער, דבר לא צריך לחדש הסבר לא נחוץ ולא צער סליחה לא צריך לבקש. צריך לצלצל פעמיים...