צריך לצלצל פעמיים

תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת, הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם. אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם. הוֹ, כַּמָּה צָחַקְנוּ אֵי פַּעַם, רֹאשִׁי הַסְּחַרְחַר הַמְּתֻלְתָּל. הָיָה לַיָּמִים אֵיזֶה טַעַם כָּזֶה שֶׁל תַּפּוּחַ עִם טַל. אָמַרְתִּי: "כְּתָבְתִּי הִיא עֲדַיִן כְּקֹדֶם, תִּגַּשׁ לִפְעָמִים. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מִיָּמִין..." צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם, צָרִיךְ לְחַכּוֹת רֶגַע קָט, וְאָז נִפְתָּחוֹת הַדְּלָתַיִם וְאָז נִפְגָּשִׁים בְּמַבָּט. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם, לָבוֹא וְלוֹמַר: "עֶרֶב טוֹב, נִכְנַסְתִּי אֵלַיִךְ בֵּינְתַיִם כֵּיוָן שֶׁעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב." וְכָךְ, עַד שֶׁבָּא אוֹתוֹ עֶרֶב, שָׁטְפוּ מִדְרָכוֹת רוֹעֲשׁוֹת. דְּבָרֶיךָ הִכּוּנִי כַּחֶרֶב, דְּבָרֶיךָ עִנּוּנִי כַּשּׁוֹט. שָׁתַקְתִּי, דָּבָר לֹא יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, רַק לֹא, לֹא נָכוֹן. נִפְרַדְנוּ... לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי בַּפֶּתַח צִלְצוּל פַּעֲמוֹן – לְרֶגַע אֵחַרְתִּי לִפְתֹּחַ, קָפָאתִי בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר. מַדּוּעַ מִהַרְתָּ לִבְרֹחַ? מַדּוּעַ מִהַרְתָּ, אֱמֹר! צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם... תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת, הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם. אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם. אִם פַּעַם יִהְיֶה וְתָבוֹאָה שֵׁנִית פֹּה בָּרְחוֹב לַעֲבֹר, תִּזְכֹּר כִּי בַּחֶדֶר מַרְגּוֹעַ תִּזְכֹּר כִּי דּוֹלֵק בּוֹ הָאוֹר. תָּבוֹא, כָּךְ פָּשׁוּט כְּמוֹ נַעַר, דָּבָר לֹא צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ. הֶסְבֵּר לֹא נָחוּץ וְלֹא צַעַר, סְלִיחָה לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...תופרת אני ותופרת הים לא יחדל מלנהום אני את פנייך זוכרת כאילו היה זה היום. הו כמה צחקנו אי פעם ראשי הסחרחר המתולתל היה לימים איזה טעם כזה של תפוח עם טל. אמרתי: "כתובתי היא עדיין כקודם, תיגש לפעמים צריך לצלצל פעמיים קומה ראשונה מימין..." צריך לצלצל פעמיים, צריך לחכות רגע קט, ואז נפתחות הדלתיים ואז נפגשים במבט צריך לצלצל פעמיים לבוא ולומר: "ערב טוב, נכנסתי אלייך בינתיים כיוון שעברתי ברחוב". וכך, עד שבא אותו ערב, שטפו מדרכות רועשות דבריך היכוני כחרב דבריך עינוני כשוט. שתקתי, דבר לא ידעתי, ידעתי, רק לא, לא נכון נפרדנו... לפתע שמעתי בפתח צלצול פעמון - לרגע איחרתי לפתוח קפאתי בין חושך לאור מדוע מהרת לברוח? מדוע מהרת, אמור! צריך לצלצל פעמיים... תופרת אני ותפרת הים לא יחדל מלנהום אני את פנייך זוכרת כאילו היה זה היום. אם פעם יהיה ותבואה שנית פה ברחוב לעבור, תזכור שבחדר מרגוע תזכור שדולק בו האור. תבוא, כך פשוט כמו נער, דבר לא צריך לחדש הסבר לא נחוץ ולא צער סליחה לא צריך לבקש. צריך לצלצל פעמיים...

השיר בוצע בתוכנית הראשונה של תיאטרון "כל הרוחות" ("כוסות רוח", 1939) עם הסולנית ברונקה זלצמן, לימים שחקנית התיאטרון האידי.

ומדוע צריך לצלצל פעמיים? בשנות השלושים והארבעים רווח בתל אביב המנהג של דיירות משנה (בגלל המצוקה בדיור עם העלייה הגדולה) ולכן נהוג היה לצלצל לדייר הראשי ("בעל הבית" או השוכר) פעם אחת ולדייר המשנה - שתי פעמים. לעתים, היה מצוין בפירוש שלט על הפעמון.

ביצועים נוספים (יוטיוב):

• יונה עטרי 
• שושנה דמארי עם תזמורת בניצוח שמעון כהן (סרטון)
• רוני צימרמן
• שלומית אהרון
• שילה פרבר ומאיה בלזיצמן (סרטון לביצוע שבאתר)
• מירב חזן - כאן. (מתוך פסטיבל "צלילים במדבר" 2010)
• תזמור כלי של מוריה שפיגל
• יונית שקד גולן (סרטון לביצוע שבאתר)
• מור וולקוביץ ודניאל מיסלר
• מירי מסיקה
• גלינה פור דה ברה - חיקוי לשושנה דמארי
• מתוך הצגה
• עדי לוז ואלה ג'וי מאיר
• דפנה ארמוני (מתוך "לשיר איתה" 2016)
• מירה עוואד (סרטון מתוך "מחווה לאמן בקאמרי למשה וילנסקי" - השיר הראשון).
• יהודית רביץ
  
• ויקטוריה חנה בליווי יניב טייכמן בעוד (סרטון)
• טל גנור ותזמורת סימפונט (סרטון)
• מירב חזן בליווי מיכאל וולפה (סרטון)
• פרודיה בביצוע אורלי פרי מתוך הופעה של דני סנדרסון (1991)