הוא היה פסל אבני ברקת היא הייתה יפה מבנות הכפר הם ידעו כי אהבה בהם דולקת וברחו מעבר לנהר עד היום אותם זוכרים שוכני בקתה שבהרים וזקנים לטף עם ערב עליהם עוד מספרים באזמל חרט כדיר מחומר וליבו היה עצוב קודר יום אחד ניפץ כדיו בלי קול ואומר לברקת שב, כולו זוהר עד היום... הוא חצב דמותה כגוש ברקת ויצק באבן לבבה שתי ידיה לפנים, כולה זועקת דמות אלה קורנת אהבה עד היום... בנדודים מצא מותו העלם כאביון נקבר הוא בחשאי ומצער גם הבת קפאה באלם רק הפסל עד היום עוד חי עד היום...