זעקת הנביא

וְאַתְּ שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ לא כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִיםואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשווא תתייפי מאסו בך עוגבים נפשך יבקשו לא כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים

המילים: ירמיהו ד' פסוקים ל-לא. 

השיר נדפס בשירונו של אדמון בציון שנת ההלחנה 1928, שנה לפני שעלה המחזה "ירמיהו" מאת שטפן צוייג בתרגום אביגדור המאירי בתיאטרון ה"אוהל" עם מוזיקה של ידידיה אדמון. אפשר שהשיר יועד למחזה. בארכיון אדמון בספרייה הלאומית שמור כתב היד של השיר תוך ציון פסוק נוסף מעל התווים (ירמיהו ח' פסוק כ"ג: "מי יתן ראשי מים"). הלחנה של הפסוק ההוא, אף היא בשם "זעקת הנביא", קיימת שם בכתב יד נפרד. אפשר שהשירים יועדו להיות שני חלקים של קטע אחד בהצגה.