יְדִידְיָה אַדְמוֹן

ידידיה אדמון (גורוכוב) (7.12.1894 - 7.4.1982) נולד ברוסיה בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרופטרובסק שבאוקראינה). ב-1906 עלה לארץ. את לימודיו בבית המדרש למורים של דוד ילין סיים ב-1913 והחל לעבוד כמורה בבית הספר לבנים שביפו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו למצרים, שם התגייס לצבא הבריטי. ב-1919 חזר לארץ, וב-1923 עבר לארצות הברית לשלוש שנים, ובסופם שב לארץ. כעבור שלוש שנים נוספות נסע לצרפת,שם למד אצל נדיה בולאנז'ה והקליט שני שירים בליווי תזמורת האופרה הלאומית של פריז ("גמל גמלי" ו"שדמתי").

בשנת תשל"ד קיבל אדמון את פרס ישראל על פעילותו המוזיקלית ועל תרומתו לזמר ולתרבות בארץ ישראל. אשתו השלישית היתה הזמרת אסתר אדמון.

דיסק אוסף משיריו ראה אור בשנת 2007 בהוצאת העמותה למורשת הזמר העברי. בחוברת המידע שצורפה לדיסק מובאים קורות חייו של ידידה אדמון שהועתקו במדויק מכתב ידו. להלן חלקים מתוך האוטוביוגרפיה של אדמון, מתוך החוברת, יחד עם הערותיו של נחום (נחצ'ה) היימן המופיעות בסוגריים:

"נולדתי בשנת 1894 ברוסיה, ועליתי ארצה בשנת 1906. למדתי בירושלים בבית-הספר 'למל'. בשנת 1913 סיימתי את חוק לימודיי בבית-המדרש למורים שבהנהלתו של מר דוד ילין. שרתי במקהלתו של אידלסון לפעמים גם כסולן (אברהם צבי אידלסון ראש וראשון לחוקרי הזמר של עדות ישראל בתקופה שעליה מספר אדמון). אחר-כך עסקתי בהוראה כמורה כללי בבית-הספר לבנים ביפו במשך כשנה וחצי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עברתי עם משפחתי למצרים, שם התגייסתי לצבא הבריטי ושֵירַתי עד סוף המלחמה.

בשנת 1919 חזרתי לארץ, כעבור כמה חודשים נתקבלתי למשרד העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט כמנהל חשבונות בכיר. באותה תקופה הצטרפתי כחובב זמרה לאגודת אוהדי המוזיקה בירושלים. באגודה זו הופעתי מדי פעם כזמר בקונצרטים הפומביים שלה.

בשנת 1923 נסעתי לארצות הברית. באחד הימים קראתי בעיתונות שתחנת רדיו מסוימת מקיימת מבחנים לזמרים. הלכתי גם אני לשם וישבתי בין כל הזמרים שחיכו לתורם, וכששמעתי מפי זמרים אחרים שנבחנו ביצוע נפלא של שירים שאני הכינותי, תקף אותי ייאוש ויצאתי לרחוב.

פתאום עלה בדעתי להשתמש באותם ניגונים שהייתי מאלתר במסיבות של החברים. שלחתי לרדיו טלגרמה בזו הלשון 'אני בא מערב ושר שירים בדואים. האם אתם מעוניינים?'. התשובה היתה: 'בוא מייד'. חזרתי למחרת ונכנסתי כבר בלי תור, שרתי להם ניגון אחד בלי מילים, ביקשו ממני להמתין, ובו במקום טִלפנו למשרדי 'מקסוול קופי האוז' בהצעה לשמוע זמר מבית-קפה ערבי. התוצאה הייתה חוזה לשש הופעות – אחת לשבוע.

כעבור זמן מה פנתה אליי תחנת רדיו אחרת וביקשה שאתן להם את התווים לכמה משיריי, כדי שאוכל לשיר אותם בליווי תזמורת בשידורים שלהם, אך מאחר שהייתי מאלתר את השירים באופן חופשי, התעוררה בעיית כתיבת התווים. בקושי רב הצלחתי, על-ידי שימוש בדיקטפון של אותם ימים, להקליט את האלתורים, ובשמיעה חוזרת להעלות על הנייר כמה מנגינות" (דיקטפון הוא אב הטיפוס הראשון של מכשירי הקלטה מאותה תקופה).

פתאום קיבלתי כנפיים ובשנת 1926 חזרתי לארץ. עם בואי, חיברתי כמה שירים כגון : 'אליעזר ורבקה', 'סלינו על כתפינו', 'וחג שבועות תעשה לך', 'גמל גמלי'. כך התחילה התקופה המוסיקלית שלי. אחר-כך עיבדתי לפי בקשת מר גולינקין (מרדכי גולינקין - מנצח האופרה הראשון בארץ שעלה ארצה לאחר ששמע על הצהרת בלפור בשנת 1917) עבור המקהלה שלו לארבעה קולות את השירים 'גמל גמלי' ואת 'הוי חלוץ', ולפי הזמנת משה הלוי מה'אוהל' (אז תיאטרון שמשה הלוי היה ממקימיו, היום, בדופן קולנוע תל-אביב - מרכז צילומי טלוויזיה) כתבתי לקול ולשלישייה אינסטרומנטאלית על כמה פסוקים מ'שירת דבורה'. הייתה זו יצירת מבחן מבחינתי, שעברה בשלום. לאה דגנית שרה את 'שירת דבורה'. תיאטרון 'האוהל' ("אהל", זמרשת) הזמין אצלי מוסיקה למחזה 'ירמיהו', ומאוחר יותר מוסיקה למחזה 'אסתר המלכה' של קדיש יהודה סילמן. השיר המסיים את המחזה 'שושנת יעקב צהלה ושמחה' נכנס מאז לשימוש כשיר עם בארץ.

בסוף שנת 1929 נסעתי לפריז. הצלחתי להיפגש עם המורה הדגולה נדיה בולאנז'ה. היא בדקה את החומר שהבאתי לה וקיבלה אותי כתלמיד פרטי שלה ללא תמורה, ובמקביל קיבלה אותי לבית-הספר הידוע שלה 'אקול נורמל דה פריס' בשנת 1930. על-פי המלצתה הקלטתי בחברת קולומביה שני שירים: את 'גמל גמלי' ואת 'שדמתי' (ראה רצועה אחרונה בתקליטור, בקולו של ידידיה אדמון) בליווי תזמורת האופרה הלאומית של פריז. התקליט הזה היה ראשון בהיסטוריה של הקלטות שירים ישראליים (בחו"ל). מאוחר יותר כתבתי מוסיקה לכמה סרטים, אולם סוג כתיבה זה לא מצא חן בעיניי, ולפרנסתי נכנסתי לפעולה על-יסוד המצאת שיטה מהפכנית להתאמת הדיבור מסרטים מקוריים משפה אחת לשפה אחרת, עבודה שעבורה קיבלתי ציונים לשבח בעיתונות הצרפתית.

בשנת 1939 חזרתי לארץ, כתבתי שירים חדשים, פרקי מקהלה שונים, מוסיקה למחזות: ל'הבימה' את 'מיכל בת שאול' ואת 'בת יפתח', ול'האוהל' את 'סמטאות ירושלים' ואת 'בר כוכבא'. את הפואמה הסימפונית 'שירת דבורה' כתבתי בשנת 1954 ואת 'ברית המים', על-פי תמליל של יעקב אורלנד, בשנת 1955, לפי הזמנת ממשלת ישראל. בשנת 1958 כתבתי את המוסיקה לתיאטרון הילדים בניו יורק, ובשנת 1962 את המוזיקה למחזה 'משה ובת פרעה', שהוצג אף הוא בניו יורק."

עוד על ידידיה אדמון באתרים הבאים: ויקיפדיה; זמר עברי לגיל הרך (ביוגרפיה);ההתפתחות ההיסטורית של שיר העם העברי (תמלול ראיון עם אדמון בקול ישראל, 1963). לעיון נוסף (לא מקוון): ידידיה אדמון - פרקי חיים, בתוך: תצליל י"א (תש"ם 1980) עמ' 79 - 86.