חמסין של ניסן - זֶמֶרֶשֶׁת

אָכֵן אֵדַע זֶה יוֹם לְלֹא תְּמוּרָה וְלֹא נָפַל דָּבָר וְלֹא אֵרַע וְלֹא יַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין יָמִים צִיּוּן וְאוֹת אֲשֶׁר מִטּוֹב עַד רַע. וְרַק לַשֶּׁמֶשׁ רֵיחַ שֶׁל יַסְמִין וְרַק לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם וְרַק לָעֶרֶב צֶבַע שֶׁל תַּפּוּז וְרַק לַחוֹל שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת. אֵיךְ אֶזְכְּרֶנּוּ אַלְמוֹנִי סְתָמִי? אֵיכָה אֶשְׁמֹר חַסְדּוֹ הַפִּתְאוֹמִי? אֵיךְ אַאֲמִין שֶׁיּוֹם אֶחָד הָיָה כָּל נִיד וְרֵיחַ עֶצֶם מֵעַצְמִי? כִּי כָּל אִילָן הָיָה מִפְרָשׂ רוֹטֵט וְלַדְּמָמָה עֵינַיִם שֶׁל יַלְדָּה וְלַדְּמָעוֹת נִיחוֹחַ הַלִּבְלוּב וְשֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם אַהֲבָתִי.אכן אדע, זה יום ללא תמורה ולא נפל דבר ולא ארע ולא יבדיל בינו לבין ימים ציון ואות אשר מטוב עד רע ורק לשמש ריח של יסמין ורק לאבן קול של לב פועם ורק לערב צבע של תפוז ורק לחול שפתיים מנשקות איך אזכרנו אלמוני סתמי איכה אשמור חסדו הפתאומי איך אאמין שיום אחד היה כל ניד וריח עצם מעצמי כי כל אילן היה מפרש רוטט ולדממה עיניים של ילדה ולדמעות ניחוח הלבלוב ושם העיר כשם אהבתי

מילים: לאה גולדברג
לחן: ידידיה אדמון
כתיבה: 1952

אָכֵן אֵדַע זֶה יוֹם לְלֹא תְּמוּרָה

וְלֹא נָפַל דָּבָר וְלֹא אֵרַע

וְלֹא יַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין יָמִים

צִיּוּן וְאוֹת אֲשֶׁר מִטּוֹב עַד רַע.

וְרַק לַשֶּׁמֶשׁ רֵיחַ שֶׁל יַסְמִין

וְרַק לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם

וְרַק לָעֶרֶב צֶבַע שֶׁל תַּפּוּז

וְרַק לַחוֹל שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת.

אֵיךְ אֶזְכְּרֶנּוּ אַלְמוֹנִי סְתָמִי?

אֵיכָה אֶשְׁמֹר חַסְדּוֹ הַפִּתְאוֹמִי?

אֵיךְ אַאֲמִין שֶׁיּוֹם אֶחָד הָיָה