ריקוד הטלאים

בִּמְצִלְתַּיִם וּבְתֻפִּים מוּ-מוּ-מוּ בְּקוֹל נַרְעִים וּלְעֵינֵינוּ בֶּהָרִים עֲדָרִים עַל עֲדָרִים – הֵי, הֵי, הֵי... לֹא שׁוּעָל בַּגַּיְא צוֹרֵחַ, צֵל גּוֹלֵשׁ מִן הֶהָרִים שְׁתוּ מִשֹּׁקֶת הַיָּרֵחַ עֲדָרִים עַל עֲדָרִים – הֵי, הֵי, הֵי... לוּ אֵדַע הַגַּן פּוֹרֵחַ, לָךְ אָבִיא שׁוֹשָׁן אָדֹם וּבְלֵיל זֶה, כֻּלּוֹ יָרֵחַ נִתְעַלֵּס וְנַחֲלֹם – הֵי, הֵי, הֵי... נַעֲלֶה וְנַעְפִּילָה הָרִקּוּד הָעֹל פּוֹרֵק הֶעְפַּלְנוּ הַגָּלִילָה נַעֲלֶה לְשֵׁיךְ אַבְּרֵיק! – הֵי, הֵי, הֵי... לֹא שׁוּעָל בַּגַּיְא צוֹרֵחַ, צֵל גּוֹלֵשׁ מִן הֶהָרִים וּבְלֵיל זֶה הַיָּרֵחַ נִתְעַלֵּס בַּאֲהָבִים – הֵי, הֵי, הֵי... עַל שְׁפָיִים הַיּוֹם יָפוּחַ יִתְרוֹנֵן לִבְּךָ בַּתֹּף וּמִתַּחַת לָאַשּׁוּחַ גְּדִי אֶת יַד הַיּוֹם יַחְלֹב יֶרֶק דֶּשֶׁא, זִיו וָפֶלֶא הַמִּרְעֶה נוֹשֵׁם וָחַי וּמֵרֹאשׁ כָּל הַר וָסֶלַע נִתְנַפֵּל בְּחֵיק הַגַּיְא כָּל טָלֶה יִרְקֹד שָׂמֵחַ מוּ-מוּ-מוּ בְּקוֹל יַרְעִים שְׁתוּ מִשֹּׁקֶת הַיָּרֵחַ עֲדָרִים עַל עֲדָרִים הֵי, הֵי, הֵי...במצלתיים ובתופים מו-מו-מו בקול נרעים ולעינינו בהרים עדרים על עדרים – הי, הי, הי... לא שועל בגיא צורח, צל גולש מין ההרים שתו משוקת הירח עדרים על עדרים – הי, הי, הי... לו אדע הגן פורח, לך אביא שושן אדום ובליל זה, כולו ירח נתעלס ונחלום – הי, הי, הי... נעלה ונעפילה הריקוד העול פורק העפלנו הגלילה נעלה לשך אבריק! – הי, הי, הי... לא שועל בגיא צורח, צל גולש מין ההרים ובליל זה הירח נתעלס באהבים – הי, הי, הי... על שפיים היום יפוח יתרונן ליבך בתוף ומתחת לאשוח גדי את יד היום יחלוב ירק דשא זיו ופלא המרעה נושם וחי ומראש כל הר וסלע נתנפל בחיק הגיא כל טלה ירקוד שמח מו-מו-מו בקול ירעים שתו משוקת הירח עדרים על עדרים הי, הי, הי...

השיר מזוהה כשיר של "החבר'ה טראסק", אך יעקב מזור מבהיר:

משירי "קבוצת הרועים" שעלו על אדמת שיך אבריק. אנשי הקבוצה השתייכו לפני עלייתם לקרקע ל"חבר'ה טראסק" התל אביבית אבל שירי הקבוצה, ובהם ריקוד הטלאים, לא היו נחלתם של אנשי "חבר'ה טראסק" לפני העלייה לשיך אבריק אלא נוצרו בשדות שיך אבריק. המידע: מתוך אליהו הכהן, "בכל זאת יש בה משהו", עמ' 34.

לפי "צבע החיים: חייו ויצירתו של אלכסנדר פן" (מאת חגית הלפרין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007), עמ' 72, השיר נכתב לחנוכת ביתו של אלכסנדר זייד בפסח 1931.

עוד באותו לחן [לפחות בחלקו הראשון]: "באבו שושה".

מקור: "מחולות הארץ", ניידט, 1947, עמוד 5