מִשָּׁמַיִם גֶּשֶׁם רַד, גֶּשֶׁם חַם וָדַק, וּלְתוֹךְ פִּי כָּל פֶּרַח רַךְ נֵטֶף קַל זָרַק. יֵשְׁתְּ כָּל צִיץ טִפָּה אַחַת, רְאֵה: רֹאשֹוֹ כְּבָר סָב. וְהוּא פּוֹתֵחַ אֶת גְּבִיעוֹ: הַב עוֹד גֶּשֶׁם, הַב! אָז הַגֶּשֶׁם לוֹ יִמְזֹג הַגָּבִיעַ שׁוּב. שְׁתֵה וּשְׁתֵה, צִיצִי, וּפְרַח, שְתֵה, עֲלֵה וָנוּב! שְׁתֵה וּרְאֵה-נָא: אַל תִּשְׁכֹּר פֶּן תִּהְיֶה לִצְחוֹק! אַךְ הַצִּיץ מוֹשִׁיט הַכּוֹס: גֶּשֶׁם, שׁוּב וּמְזֹג! הוֹי לֹא גֶּשֶׁם זֶה כִּי אִם יַיִן טוֹב נִתָּךְ כָּל הַגַּן כְּבָר מְפַזֵּז תַּחַת גֶּשֶׁם רַךְ.משמים גשם רד, גשם חם ודק, ולתוך פי כל פרח רך נטף קל זרק. ישת כל ציץ טיפה אחת, ראה: ראשו כבר סב. והוא פותח את גביעו: הב עוד גשם, הב! אז הגשם לו ימזוג הגביע שוב. שתה ושתה, ציצי, ופרח, שתה, עלה ונוב! שתה וראה-נא: אל תשכור פן תהיה לצחוק! אך הציץ מושיט הכוס: גשם, שוב ומזוג! הוי לא גשם זה כי אם יין טוב ניתך כל הגן כבר מפזז תחת גשם רך.