בדרך לאילת (לחן מאיר נוי)

קְצָת דָּרוֹמָה לִבְאֵר-שֶׁבַע רוּחַ בַּמִּדְבָּר נוֹשֶׁבֶת, שְׁבִיל לָעֲרָבָה יָרַד. לָרַדְיָאן, אִם אַךְ מִהַרְתָּ – אֶל אֶל-עַ'מְר חִישׁ עָבַרְתָּ וְהִנֵּה הוּא חוֹף אֵילַת. הֵי דָּרוֹמָה, הֵי דָּרוֹמָה, הֵי, דָּרוֹמָה לְאֵילַת! הַסּוּפָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת, עַל הַדֶּרֶךְ הִיא דּוֹהֶרֶת, לַמִּדְבָּר הַגְּדוּד שָׁעַט. גִ'יפִּים כָּאן טָסִים כָּרוּחַ, הַלּוֹחֵם, רֹאשׁוֹ פָּרוּעַ – כָּאן בַּדֶּרֶךְ לְאֵילַת. הֵי דָּרוֹמָה... הַלּוֹחֵם, עָיֵף, יָגֵעַ, עַל הָאָרֶץ הִשְׂתָּרֵעַ וְחָשַב, הֵן כָּךְ כָּתוּב: אֶת הָאָרֶץ, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, רַק לָכֶם כֻּלָּהּ נָתַתִּי – מִנִּי דָּן וְעַד יַם-סוּף! הֵי דָּרוֹמָה...קצת דרומה לבאר-שבע רוח במדבר נושבת, שביל לערבה ירד, לרדיאן, אם אך מיהרת - אל אל-ע'מר חיש עברת, והנה הוא חוף אילת. הי דרומה, הי דרומה, הי, דרומה, לאילת! הסופה הנה עוברת, על הדרך היא דוהרת, למדבר הגדוד שעט. ג'יפים כאן טסים כרוח, הלוחם, ראשו פרוע - כאן בדרך לאילת. הי, דרומה... הלוחם, עייף, יגע, על הארץ השתרע וחשב, הן כך כתוב: את הארץ, בי נשבעתי, רק לכם כולה נתתי - מני דן ועד ים-סוף! הי, דרומה...

מתוך התכנית הרביעית של הצ'יזבטרון, "הטרמפ" (הופעת בכורה: 7.4.1949, מחנה קסטינה).

השיר הותאם תחילה ללחן יידי, ולאחר מכן הולחן בידי מאיר נוי.

ביצועים נוספים:

• מקהלת מסד (Massad)
• טובה בן צבי
• להקת אתניקס
• פיט סיגר (1969)

---

מאיר נוי, מלחין השיר, כותב במכתבו לאורי יעקובוביץ בתאריך 24.1.1984:

"ב'שירון קפריסין'* הודפס התרגום העברי של שיר היידיש "כשנוסעים לסבסטופול" ("הי דז'אנקויה"). במלחמת השחרור הייתי אקורדיוניסט של ה"צ'יזבאטרון", וחיים חפר חיבר את השיר "הי דרומה, עקבה" על-פי הלחן היהודי הסובייטי. בזמן כיבוש אילת (מבצע "עובדה") ירד ה"צ'יזבאטרון" דרומה, ובדרך חיברתי את הלחן החדש, מתוך מחשבה שזה לא יאה לבוא לאילת עם שיר שלחנו זר... 

*"שירון קפריסין" כשמו כן הוא - יצא לאור בקפריסין על ידי האחים מאיר ודב נוימן (לימים נוי) ושם קובצו שירי מעפילים ששהו אז באי קפריסין.

מתוך הספר "משפחת הפלמ"ח":

עוד החברה שועטים מצוקי ראס-אל-נאקב לעקב אום-רשרש, להניף בה את "דגל הדיו", וכבר דהרו בדרך הערבה דרומה - בעקבות חטיבת 'גולני' - מפקד החזית, יגאל אלון, ובעקבותיו להקת הצ'יזבטרון, בתוך הניע-וניד על גבי הקומנדקאר נולדה השורה "הי, דרומה - עקבה".

בהגיע הצ'יזבטרון לאילת, כשבתי השיר נוצרים אגב מסע, דרך אל-ע'מר ועין רדיאן, הושר "הי דרומה" ליד מדורה, על חוף הים, לפני לוחמי 'חטיבת הנגב' ו'גולני'. כל זה קרה בי"א באדר תש"ט. 'דבר' ציין את החדשה בדבר כיבוש אילת בכותרת: "הצ'יזבטרון הופיע בעקבה".

לא איתרנו כתבה כזו, אולם ב"על המשמר", י"ד אדר תש"ט, 15.3.1949, בכתבה "חיילי ישראל מתרחצים בים סוף" כתוב:

קבוצה גדולה של חיילים נתכנסה סביב המדורה ופתחו בשירה, שהצ'יזבטרון פרץ לתוכה בכמה חלקים מתוכניתו. האקורדיון הצ'יזבטרוני ליווה והדריך את השירים, ולראשונה שמע מפרץ אילת שירים עבריים, היה עד לשמחה עברית, לאחר שנים רבות של שממון.

על פי עדותו של חיים חפר באזני אורי יעקובוביץ', השיר חובר ביום כיבוש אילת (ט' באדר תש"ט, 10.3.1949). על פי הכתוב בעלון "שירים מספרים" על השיר "קצת דרומה לבאר שבע" מטעם משרד החינוך והתרבות, המודבק בכרטסת מאיר נוי, "כשהגיעה להקת הצ'יזבטרון לאילת, היו כבר כל בתי השיר שלמים ומוכנים. בערב הופיעו הזמרים לפני לוחמי 'חטיבת הנגב' ו'גולני' העייפים והמאושרים ליד משורה על חוף הים".

המידע להלן נמסר ע"י יעקב מזור, ולוקט מהרשום בספרו האחרון של נוי "מעיני הזמר" ובראיון עם חיים חפר אודות השיר:

מאיר נוי עלה בעלייה בלתי לגלית. הוא נתפס ע"י הבריטים ונשלח יחד עם עולים בלתי לגליים אחרים לקפריסין. להקת הצ'יזבטרון שנוסדה בפברואר 1948 הגיעה לאחר זמן ברשות הבריטים לקפריסין לנגן בפני העצורים. שם פגשו את נוי כשהוא מבדר את העצורים בנגינתו. בספרו, בהערה לשיר, רשם נוי כי שר את השיר "אז מען פאָרט קיין סעוואַסטאָפאָל" גם בגרסתו העברית לפני חיילי הגח"ל דוברי היידיש. כשהשתחרר ועלה ארצה צרפו את נוי ללהקה. נוי שר אותו בלהקה כנראה יחד עם יודעי יידיש. חיים חפר שהכיר את השיר היידי בין שאר שירי הלהקה בחר לחבר את שירו "הי דרומה - עקבה" לצלילי הלחן של השיר היידי. אחרי ששונה שם המקום מעקבה לאילת שינה חפר את הפזמון ל"הי דרומה לאילת" ואת השורה השלישית והשישית שבכל בית באופן שיתאימו לחריזה "אילת" תוך שמירה קפדנית על המקצב של הלחן.

---

מוסיף חיים אנלין, גולנצ'יק בדימוס:

השיר אמנם נכתב ע"י משורר הפלמ"ח חיים חפר ואף בוצע לראשונה ע"י הצ'יזבטרון (הלהקה של הפלמ"ח), אך הוא מתאר דווקא את תוואי הדרך שעשתה חטיבת "גולני" במבצע "עובדה" דרך הערבה ("...שביל לערבה ירד. לרדיאן אם אך מיהרת, את אל-עמר חיש עברת, והנה הוא חוף אילת"), ולא את הדרך שעשתה חטיבת הנגב של הפלמ"ח, דרך גב ההר. הסיבה לכך פשוטה: החבר'ה של הצ'יזבטרון נעו דרומה דווקא בשיירה של "גולני" דרך הערבה, וחיים חפר נאלץ להשתמש בחומר שעמד אז לרשותו...

יתרה מזאת: במברק המפורסם ששלחו כובשי אילת לממשלת ישראל נאמר: "...מגישות חטיבת הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל". סיפר לי על כך מאיר פעיל, שהיה אז קצין אג"ם של חטיבת הנגב: "אנחנו בפלמ"ח לא היינו חולמים להזכיר את "גולני" באותו מברק, אלא שמכשיר הקשר שלנו התקלקל ולכן נאלצנו לשלוח את המברק באמצעות המכשיר של "גולני", אז לא נותרה לנו ברירה..."

---

תחילת השיר משמשת כפרפראזה לחרוזים שנכתבו עם פרישת בן-גוריון "סוף הקריירה" ושנדפסו במדור "ילדות קשה" - "ציפור הנפש", 30.4.1964 בעתון "ידיעות אחרונות". הקטע הודבק במחברת מס' 3 של שירים בלי תווים באוסף מאיר נוי, עמ' 169.