הוֹ, שִׁכּוֹרָה אֲנִי – סְחַרְחַר רֹאשִׁי; אַהֲבָה בְּלִבִּי - לֹא אֵדַע נַפְשִׁי. חוּלִי יַעֲלַת-חֵן, סֹבִּי לְמוּלִי; לִי הֲבִי יָדֵךְ – אָנָּא, בַּת, גִּילִי... הוֹ, שׁוּרוּ לִמְחוֹלִי – אֵין בּוֹ כָּל-פְּגָם; כָּךְ אַהֲבָתִי – כָּמוֹהַּ לֹא קָם... חוּלִי יַעֲלַת-חֵן... הוֹ, לֹא אֵדַע לְמִי – לְבָבִי אַקְדִּישׁ, אִם לְבֶנְעַמִּי אוֹ לְמַר תַּרְשִׁישׁ. חוּלִי יַעֲלַת-חֵן... הוֹ, וּמִי מִשְּׁנֵיהֶם הוּא לִי נֶאֱמָן – לוֹ אֶרְקֹם מְעִיל מֶשִׁי – אַרְגָּמָן. חוּלִי יַעֲלַת-חֵן...הו, שיכורה אני – סחרחר ראשי; אהבה בלבי - לא אדע נפשי. חולי יעלת-חן, סובי למולי; לי הבי ידך - אנא בת גילי... הו, שורו למחולי – אין בו כל-פגם; כך אהבתי - כמוה לא קם... חולי יעלת-חן... הו, לא אדע למי – לבבי אקדיש, אם לבנעמי או למר תרשיש. חולי יעלת-חן... הו, ומי משניהם הוא לי נאמן - לו ארקום מעיל משי – ארגמן. חולי יעלת-חן...