נִיסָן כֹּהֵן-מְלַמֵּד

נולד בשיראז שבפרס. עלה בגיל שנתיים. חיבר לחנים רבים וכן אסף שירים מעדות ישראל.

ניסן כהן מלמד בויקיפדיה

ניסן כהן מלמד / כי הבשילו אשכולות
מאמר מאת יוסף ספיבק
(נכתב במקור לבטאון "רוקדים", ולכן יש במאמר אזכורים להיבט המחולי)

מי היה המלחין המזרחי הראשון?  יש שישיבו על כך כשהם פונים לעבר שנות השבעים והשמונים כאשר הזמר המזרחי החל להיות לגיטימי בכל אמצעי התקשורת וההפצה אך למעשה, זמר מזרחי היה קיים מאז ומעולם בקרב יוצאי ארצות האיסלם אלא שלא היה מקובל על יוצאי ארצות המערב אשר שלטו בתרבות הארץ-ישראלית החל מתחילת המאה העשרים. לכאורה, אכן כאלה היו פני הדברים אך לאמיתו של דבר היו מוסיקאים ומלחינים אשר עסקו בזמר המזרחי ובמקורותיו וכן עסקו גם בהפצתו, בעיקר באמצעות שירונים ובאמצעות מערכת החינוך שכן אמצעי הפצה אחרים לא היו בנמצא.

ראשון להם היה אברהם צבי אידלסון שהיה המוסיקולוג הראשון אשר פעל בארץ ישראל וחקר באופן מדעי את המורשת המוסיקלית של עדות ישראל בכלל ועדות המזרח בפרט. הוא אשר גילה את הקשר בין המוסיקה של עדות ישראל מסויימות במזרח לבין המוסיקה של הכנסיה הקתולית שנשמרה בקפדנות מאז המאה השישית וקבע בנחרצות כי מקור שניהם בזמרת הלוויים בבית המקדש. קביעה זו נעשת מקובלת על כל חוקרי המוסיקה בעולם. אידלסון היה גם מלחין ומורה והשירונים שהוציא לאור היו מקור עיקרי לזמרת העם עד שנות העשרים.  את  "ספר השירים"  הוציא  אידלסון לאור  בברלין  בשנת  תרפ"ב (1922) ובו בין השאר, הגרסה הראשונה של "הבה נצא במחול". בדברי המבוא כותב אידלסון "... כל השירים המכונסים בקובץ החדש מושרים בארץ ישראל בבתי הספר ובפי העם... את הנעימות בחרתי מתוך הנגינה העברית העממית המזרחית והמערבית, אם תימנית, בבלית וספרדית ואם אשכנזית וחסידית או ממנגנים יהודים. מנגינות זרות, אם מהנגינה המזרחית או מהאירופית, כינסתי רק נעימות המתאימות לעקרוני הנעימה העברית". יש להזכיר כאן כי בין "עקרוני המוסיקה העברית" היה גם כתיבת התווים מימין לשמאל בניגוד למקובל עד היום שהוא משמאל לימין.

השלב השני בקידום הזמר המזרחי היה כניסתה של הזמרת ברכה צפירה ל"שוק". ברכה צפירה לא הייתה מלחינה אלא זמרת אך פעולתה דומה להלחנה. היא בחרה שירים רבים ממקור מזרחי, עיבדה אותם במקצב ובלחן והוסיפה להם טקסטים של מיטב המשוררים העבריים. שירים אלה מחולקים לשתי קבוצות: האחת, כוללת מנגינות של עדות יהודיות שונות והשניה, מנגינות ערביות מהארץ ומהארצות הסמוכות שגם אותן עיבדה והוסיפה להן טקסטים. חלק משירים אלה מושר עד היום וביניהם: אין אדיר, מחול השומרים (הבה נצא במחול), מעמק לגבעה, יש לי גן, יפים הלילות בכנען, יד ענוגה, עלי גבעה, שאנו למדבר, במצלתיים ובתופים, בין נהר פרת, דלעונה, מי יתנני עוף, שיר העבודה והמלאכה, טעם המן וזו רק רשימה חלקית. בספרה "קולות רבים" מציינת ברכה צפירה את מקורו המזרחי של כל שיר ושיר.

כאמור, ברכה צפירה לא הייתה מלחינה אם כי בספר יש מדור לשירים אותם הלחינה.  האם היו מלחינים ממוצא מזרחי באותן שנים? בענין זה יש לציין את יצחק אליהו נבון (1859 – 1952 ). יליד טורקיה שעלה לישראל בשנת 1929 . בין שיריו המוכרים: ניצני שלום (יצמח שלום רב מארצי), טעם המן (יש שלושה הטוענים לבעלות על שיר זה: נחום נרדי, ברכה צפירה ויצחק אליהו נבון) ועוד שירים יפים בסגנון לאדינו שחלקם מבוצעים גם כיום.

לפני המשך הדיון יש להעיר תחילה על הגדרת המושג "מלחין". האם כל מי שצרף תו לתו ועשה אותם מנגינה שנקלטה בציבור הוא מלחין  או שמא יש צורך בידע, השכלה, סגנון, השקפת עולם וגם כשרון ? האם כל מחברי הזמר הים תיכוני המציפים את כל רשתות התקשורת הם מלחינים או משוררים?

ידע, השכלה, סגנון, השקפת עולם וכשרון מוסיקלי היו התכונות שאפיינו את ניסן כהן מלמד. נולד בפרס בשנת 1906, עלה עם משפחתו שהשתקעה בירושלים בשנת 1908 . שם למד מוסיקה בעיקר אצל הפרופסור שלמה רוזובסקי (1878 – 1962) שהיה המורה החשוב ביותר בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים. מגיל שלוש עשרה כיהן כחזן וקורא בתורה בנוסח יהודי ספרד. השפעת טעמי המקרא בנוסח ספרד ניכרת ברבים משיריו אם כי שאף למזיגה בין מזרח למערב.

פעל הרבה כמדריך, מפיץ ומסביר המוסיקה של יהודי המזרח. השמיע ברדיו פרקי חזנות ספרדית, קריאה בתנ"ך ותוכניות של פולקלור ספרדי ומזרחי. לימד מוסיקה וחזנות מזרחית, מקמאת וטעמי המקרא בנוסח ספרד במוסדות הוראה שונים וביניהם האקדמיה למוסיקה בתל אביב והמחלקה למוסיקולוגיה באוניברסיטת בר אילן, ניהל מדרשה לחזנות ספרדית והדריך מבטא נכון בלהקות במה שונות. כמו כן לימד קריאה בטעמי המקרא בנוסח ספרד במדרשה למורים למוסיקה, שם היה לי הכבוד להיות תלמידו בתחום זה. בנוסף לפעילות המוסיקלית היה שליח במקסיקו ומנהל בית ספר לבנדה בתל אביב.

כל עוד היה מלמד פעיל, זכו שיריו להיות מודפסים, מוקלטים ומושרים אך לאחר מותו בשנת 1983 , חדל הציבור לעסוק בהם. זמירות חדשות החלו לשלוט בעולם הזמר והזמר המזרחי של מלמד הפך לא רלוונטי.

ניסן כהן מלמד השאיר ירושה נכבדה של שירי ילדים הכתובים בסגנון ישראלי מובהק ולפיכך התחבבו על כל ילדי ישראל. בראשם צועד שיר החנוכה "חנוכיה לי יש" המושר אמנם בשיבושים רבים אך נכנס לקלסיקה של השיר הישראלי. קשה לתקן במאמר שיבושים בזמר אך אעמוד כאן על שיבוש אחד מתוך אחדים. בשורה רביעית כתוב "על כד קטן אחד" אך עם ישראל כולו שר "על כד קטן נחמד" והרי ייחודו של חג החנוכה הוא בכך שהיה כד אחד ואין זה משנה אם היה נחמד אם לאו. המבוגרים שבינינו ודאי זוכרים שירי ילדים של מלמד וביניהם  "מה קרה לחתלתול", "לשדה יצאתי", "רקפת שובבת", "יצאנו ממצרים", "שובך" (מה שלומכם גוזלי?) , "נחליאלי" (טס ובא הוא ממרום", "נרות שבת", "שבת שלום" ואחרים. רבים משירי העם של מלמד נכתבו על פסוקי מקרא ומבין הידועים ביותר אזכיר כאן את "פתחו לי שערי צדק" המתאים ביותר למחול וטרם חובר לו ריקוד עם ואת "יהי שלום בחילך" שאף הוא מתאים למחול. זמרים רבים המופיעים ב"שירי ארץ ישראל" כוללים בתוכניתם גם היום את  את שירו הנפלא של ניסן כהן מלמד "לילה בכנען" (...הוי לילה לילי, ליל נגה פלא...). ריקוד עם אחד לפי לחן של מלמד מצא מקום של קבע ברפרטואר הגדל והולך של ריקודי העם והוא "הבי יין" המוכר לפי השורה הראשונה שלו "כי הבשילו אשכולות". שיר זה בנוי בצורת "שאלה ותשובה" כמקובל במקהלות מזרחיות המחולקות לשתי קבוצות. אחת פותחת בשאלה והשניה חוזרת בתשובה. כאן יש זהות לא רק בחזרה על המילים אלא גם בחזרה מדוייקת על פסוקי מנגינה. אפשר להציג זאת הצורת נוסחה:
תיבות:
א – א
ב – ב
ג – ב
ג – ב
ה – ו,  ה – ו

מבנה זה נפלא בפשטותו אך על אף פשטות זו, אין השיר נשמע פרימיטיבי אלא מעניין במקצביו ובמקאם (סולם) בו נכתב והוא מקאם החיג'אז האופייני גם לזמרת המזרח וגם למוסיקה של יהודי מזרח אירופה. שיר ידוע יותר במקאם החיג'אז הוא "מי יתנני עוף" ובזמר המזרח אירופי, "הבה נגילה". כאן בישראל נכתבו שירים לא מעטים במקאם הדגא'ז  כמו למשל "ניגון עתיק" מאת אמיתי נאמן ו"ניגונו של יוסי" מאת יוסי ספיבק. כך התאחדו מזרח ומערב בזמר, כפי שביקש ניסן כהן מלמד.