בָּא אָבִיב, אָבִיב הִגִּיעַ קוּקִיָּה שָׁרָה; גַּן פּוֹרֵחַ, מוֹר קוֹלֵחַ, מִסָּבִיב אוֹרָה, קוּ, קוּ, קוּ! בַּשָּׂדֶה הַצֹּאן תִּרְעֶינָה גְּדִי פּוֹעֶה בְּגִיל; שָׂשׂ הָאַיִל וּבְחַיִל יַעַן לוֹ הַצְּלִיל: קוּ, קוּ, קוּ, קוּ! מְצַלְצֵל הוּא וְצוֹהֵל כִּי תוֹר אָבִיב הֵחֵל.בא אביב, אביב הגיע קוקיה שרה; גן פורח, מור קולח, מסביב אורה, קו, קו, קו. בשדה הצאן תרעינה גדי פועה בגיל; שש האיל ובחיל יען לו הצליל: קו, קו, קו, קו מצלצל הוא וצוהל כי תור אביב החל.