הקטן
גופן
הקטן גופן הגדל
גופן
הגדל גופן
חיפוש פנימי באתר   חיפוש פנימי באתר
בת שבעים ובן שמונים
זוֹכֵר הוֹא אֶת סַבָּא וְהוּא בַּחוּר טוֹב, חָסִיד וּבַר-אוֹריָן וּלְצִדְקָתוֹ אֵין סוֹף, כֹּה יַאֲרִיךְ עִמָּנוּ רַבּוֹת עוֹד בַּשָּׁנִים, בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים. וְהַסַּבְתָּא אָז כַּלָּה צְנוּעָה וִיעֵלַת-חֵן עַד הַיּוֹם שָׁמְרָה עַל חִן עֶרְכָּהּ, לֹא כֵן? חִיְּכָה כָּל עוֹד הַסַּבְתָּא, הִסְמִיקוּ הַפָּנִים. בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים. וְשׁוּב נִשְׁפַּךְ הַיַּיִן וְשׁוּב נָקְשׁוּ כּוֹסוֹת, וּמַעְגָּל צָמַח סָבִיב לַשֻּלְחָנוֹת, רוֹקְדִים הַסָּב וְסַבְתָּא, בָּנִים וּבְנֵי-בָּנִים, בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים. הִתְבַּסֵּם דָּוִד-לֵייבּוּשׁ הִפְשִׁיל קַפּוֹטָתוֹ, הִפְלִיא בִּמְחוֹל הַ'קּוֹזָאק' מוּל סוּסֵי זוּגָתוֹ, מִי חָכָם אָמַר כִּי נָס לֵיחַ הַזְּקֵנִים? בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים. עַד חֲצוֹת הַלַּיִל הָמְתָה הַמִּשְׁפָּחָה. - 'לַיְלָה טוֹב יַקִּירָתִי', 'לֵיל מְנוּחָה', אַף אֲנִי אֶשְׁכַּב, אִישַׁן, אַחְלִיף אוֹנִים: בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים. יָשִׁישׁ וְסָב הַסַּבָּא וְיֵרָדֵם מִיָּד. עֵרָה, שָׁכְבָה הַסַּבְתָּא, נָדְדָה מִמֶּנָּה שְׁנַת, שָׁכְבָה פְּקוּחַת עֵינַיִם, נִים וְלֹא נִים, בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים. זָכְרָה אֶת בֵּית אָבִיהָ, וְהִיא יַלְדָּה אָז שׁוֹבָבָה, הַסַּבָּא כְּחָתָן לָהּ, מִמֶּרְחָקִים הוּבָא, עִלּוּי וּבֶן-טוֹבִים וְהוּא יְפֵה-פָּנִים, בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים. נָפְלָה הַתַּרְדֵּמָה עַל הַיְּשִׁישִׁים. חִיּוּךְ קַל מְשַׂחֵק עַל פְּנֵיהֶם הַכְּמוּשִׁים. מִי לַחֲלוֹמָם יוֹדֵעַ פִּתְרוֹנִים? בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.זוכר הוא את סבא והוא בחור טוב, חסיד ובר-אוריָין ולצדקתו אין סוף, כה יאריך עִמָנוּ רבות עוד בשנים, בת שבעים ובן שמונים. והסבתא אז כַלה צנועה ויעלת-חן עד היום שמרה על חִין-ערכה, לא כן? חִייכה כל עוד הסבתא, הסמיקו הפנים. בת שבעים ובן שמונים. ושוב נשפך היין ושוב נקשו כוסות, ומעגל צמח סביב לשולחנות, רוקדים הסב וסבתא, בנים ובני-בנים, בת שבעים ובן שמונים. התבסם דויד-לייבוש הפשיל קפוטתו, הפליא במחול ה'קוזאק' מול סוסי זוגתו, מי חכם אמר כי נס לֵיח הזקנים? בת שבעים ובן שמונים. עד חצות הלַיל הָמתה המשפחה. - 'לילה טוב יקירתי', 'ליל מנוחה', אף אני אשכב, אִישן, אחליף אונים: בת שבעים ובן שמונים. ישיש וסב הסבא ויֵרָדם מיד. ערה, שכבה הסבתא, נדדה ממנה שְנת, שכבה פקוחת עיניים, נים ולא נים, בת שבעים ובן שמונים. זכרה את בית אביה, והיא ילדה אז שובבה, הסבא כחתן לה, ממרחקים הוּבָא, עילוי ובן-טובים והוא יפה-פנים, בת שבעים ובן שמונים. נפלה התרדמה על הישישים. חיוך קל משחק על פניהם הכמושים. מי לחלומָם יודע פתרונים? בת שבעים ובן שמונים.
מילים: מרק ורשבסקי
תרגום/נוסח עברי: אפרים-פישל ברזין
לחן: מרק ורשבסקי

זוֹכֵר הוֹא אֶת סַבָּא וְהוּא בַּחוּר טוֹב,
חָסִיד וּבַר-אוֹריָן וּלְצִדְקָתוֹ אֵין סוֹף,
כֹּה יַאֲרִיךְ עִמָּנוּ רַבּוֹת עוֹד בַּשָּׁנִים,
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

וְהַסַּבְתָּא אָז כַּלָּה צְנוּעָה וִיעֵלַת-חֵן
עַד הַיּוֹם שָׁמְרָה עַל חִן עֶרְכָּהּ, לֹא כֵן?
חִיְּכָה כָּל עוֹד הַסַּבְתָּא, הִסְמִיקוּ הַפָּנִים.
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

וְשׁוּב נִשְׁפַּךְ הַיַּיִן וְשׁוּב נָקְשׁוּ כּוֹסוֹת,
וּמַעְגָּל צָמַח סָבִיב לַשֻּלְחָנוֹת,
רוֹקְדִים הַסָּב וְסַבְתָּא, בָּנִים וּבְנֵי-בָּנִים,
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

הִתְבַּסֵּם דָּוִד-לֵייבּוּשׁ הִפְשִׁיל קַפּוֹטָתוֹ,
הִפְלִיא בִּמְחוֹל הַ'קּוֹזָאק' מוּל סוּסֵי זוּגָתוֹ,
מִי חָכָם אָמַר כִּי נָס לֵיחַ הַזְּקֵנִים?
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

עַד חֲצוֹת הַלַּיִל הָמְתָה הַמִּשְׁפָּחָה.
- 'לַיְלָה טוֹב יַקִּירָתִי', 'לֵיל מְנוּחָה',
אַף אֲנִי אֶשְׁכַּב, אִישַׁן, אַחְלִיף אוֹנִים:
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

יָשִׁישׁ וְסָב הַסַּבָּא וְיֵרָדֵם מִיָּד.
עֵרָה, שָׁכְבָה הַסַּבְתָּא, נָדְדָה מִמֶּנָּה שְׁנַת,
שָׁכְבָה פְּקוּחַת עֵינַיִם, נִים וְלֹא נִים,
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

זָכְרָה אֶת בֵּית אָבִיהָ, וְהִיא יַלְדָּה אָז שׁוֹבָבָה,
הַסַּבָּא כְּחָתָן לָהּ, מִמֶּרְחָקִים הוּבָא,
עִלּוּי וּבֶן-טוֹבִים וְהוּא יְפֵה-פָּנִים,
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.

נָפְלָה הַתַּרְדֵּמָה עַל הַיְּשִׁישִׁים.
חִיּוּךְ קַל מְשַׂחֵק עַל פְּנֵיהֶם הַכְּמוּשִׁים.
מִי לַחֲלוֹמָם יוֹדֵעַ פִּתְרוֹנִים?
בַּת שִׁבְעִים וּבֶן שְׁמוֹנִים.
זוכר הוא את סבא והוא בחור טוב,
חסיד ובר-אוריָין ולצדקתו אין סוף,
כה יאריך עִמָנוּ רבות עוד בשנים,
בת שבעים ובן שמונים.

והסבתא אז כַלה צנועה ויעלת-חן
עד היום שמרה על חִין-ערכה, לא כן?
חִייכה כל עוד הסבתא, הסמיקו הפנים.
בת שבעים ובן שמונים.

ושוב נשפך היין ושוב נקשו כוסות,
ומעגל צמח סביב לשולחנות,
רוקדים הסב וסבתא, בנים ובני-בנים,
בת שבעים ובן שמונים.

התבסם דויד-לייבוש הפשיל קפוטתו,
הפליא במחול ה'קוזאק' מול סוסי זוגתו,
מי חכם אמר כי נס לֵיח הזקנים?
בת שבעים ובן שמונים.

עד חצות הלַיל הָמתה המשפחה.
- 'לילה טוב יקירתי', 'ליל מנוחה',
אף אני אשכב, אִישן, אחליף אונים:
בת שבעים ובן שמונים.

ישיש וסב הסבא ויֵרָדם מיד.
ערה, שכבה הסבתא, נדדה ממנה שְנת,
שכבה פקוחת עיניים, נים ולא נים,
בת שבעים ובן שמונים.

זכרה את בית אביה, והיא ילדה אז שובבה,
הסבא כחתן לה, ממרחקים הוּבָא,
עילוי ובן-טובים והוא יפה-פנים,
בת שבעים ובן שמונים.

נפלה התרדמה על הישישים.
חיוך קל משחק על פניהם הכמושים.
מי לחלומָם יודע פתרונים?
בת שבעים ובן שמונים.




 פרטים נוספים


על השיר

ראו את השיר בתרגום המוכר יותר "סבא וסבתא" ושם פרטי המקור ועוד.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.




עדכון אחרון: 03.11.2021 11:31:53

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם