אדם מול אדם - זֶמֶרֶשֶׁת

עֲרוּמִים הֵן נוֹתַרְנוּ אָדָם מוּל אָדָם. חֲשׂוּפֵי נְשָׁמוֹת בִּשְׁעוֹת בְּעָתָה: נֵדַע נָא לִפְסֹחַ עַל זֶה שֶׁחָיִינוּ. נִלְמַד נָא לִסְלֹחַ לְזֶה שֶׁחָטָא. הֵן יַחַד נָשָׂאנוּ עֶלְבּוֹן דַּלּוּתֵנוּ: יַחְדָיו הֵן כָּאַבְנוּ יָמִים אֲפוֹרִים. כֻּלָּנוּ שָׂרִינוּ שָׁעָה עִם הַמָּוֶת עַל סַף תְּהוֹמוֹת עֲכוּרִים. נִלְמַד נַא לִסְלֹחַ, נִזְכֹּר נָא לִשְׁכֹּחַ שָׁעָה שֶׁל רִפְיוֹן לְחָבֵר שֶׁחָטָא. נֵדַע נָא לִפְסֹחַ וְגֶשֶׁר לִמְתֹחַ אֶל רֶגַע גִּלּוּי מִשְּׁעוֹת בְּעָתָה. ערומים הן נותרנו אדם מול אדם. חשופי נשמות בשעות בעתה: נדע נא לפסוח על זה שחיינו. נלמד נא לסלוח לזה שחטא. הן יחד נשאנו עלבון דלותנו: יחדיו הן כאבנו ימים אפורים. כולנו שרינו שעה עם המוות על סף תהומות עכורים. נלמד נא לסלוח, נזכור נא לשכוח שעה של רפיון לחבר שחטא. נדע נא לפסוח וגשר למתוח אל רגע גילוי משעות בעתה.

מילים: משה טבנקין
לחן: אפרים בן-חיים (לייבינזון)

עֲרוּמִים הֵן נוֹתַרְנוּ אָדָם מוּל אָדָם.

חֲשׂוּפֵי נְשָׁמוֹת בִּשְׁעוֹת בְּעָתָה:

נֵדַע נָא לִפְסֹחַ עַל זֶה שֶׁחָיִינוּ.

נִלְמַד נָא לִסְלֹחַ לְזֶה שֶׁחָטָא.

הֵן יַחַד נָשָׂאנוּ עֶלְבּוֹן דַּלּוּתֵנוּ:

יַחְדָיו הֵן כָּאַבְנוּ יָמִים אֲפוֹרִים.

כֻּלָּנוּ שָׂרִינוּ שָׁעָה עִם הַמָּוֶת

עַל סַף תְּהוֹמוֹת עֲכוּרִים.

נִלְמַד נַא לִסְלֹחַ,

נִזְכֹּר נָא לִשְׁכֹּחַ

שָׁעָה שֶׁל רִפְיוֹן לְחָבֵר שֶׁחָטָא.