מילים

עֲרוּמִים הֵן נוֹתַרְנוּ אָדָם מוּל אָדָם.
חֲשׂוּפֵי נְשָׁמוֹת בִּשְׁעוֹת בְּעָתָה:
נֵדַע נָא לִפְסֹחַ עַל זֶה שֶׁחָיִינוּ.
נִלְמַד נָא לִסְלֹחַ לְזֶה שֶׁחָטָא.

הֵן יַחַד נָשָׂאנוּ עֶלְבּוֹן דַּלּוּתֵנוּ:
יַחְדָיו הֵן כָּאַבְנוּ יָמִים אֲפוֹרִים.
כֻּלָּנוּ שָׂרִינוּ שָׁעָה עִם הַמָּוֶת
עַל סַף תְּהוֹמוֹת עֲכוּרִים.

נִלְמַד נַא לִסְלֹחַ,
נִזְכֹּר נָא לִשְׁכֹּחַ
שָׁעָה שֶׁל רִפְיוֹן לְחָבֵר שֶׁחָטָא.
נֵדַע נָא לִפְסֹחַ וְגֶשֶׁר לִמְתֹחַ
אֶל רֶגַע גִּלּוּי מִשְּׁעוֹת בְּעָתָה.
מקור: זאת ארצנו - שירים לעם, קבוצת קרית ענבים וקרית ספר, 1944, 19

על השיר

לשיר יש גם לחן מאוחר ששר וכנראה גם הלחין מוני ארנון. התחלת הטקסט מצוטטת בסיפור מאת נתן שחם מתוך הספר "קירות עץ נופלים".

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים (1)