כד כדן ♫

מִי הוּא זֶה יוֹצֵר אֻמָּן?
זֶהוּ פֶּרַח כַּד-כַּדָּן.
כַּד-כַּדָּן שַׁרְבִיט מֵנִיף
וּמְבַשֵּׂר כִּי בָּא אָבִיב.
כַּד, כַּד, כַּד קָטָן,
כַּד-כַּדָּן.

לֹא מֵחֹמֶר, לֹא מִטִּיט
הוּא יוֹצֵר לוֹ כַּד, כַּדִית.
וְצוֹבֵעַ בְּמִכְחוֹל
צֶבַע חֵן – סָגֹל-כָּחֹל.
כַּד, כַּד, כַּד קָטָן,
כַּד-כַּדָּן.

כַּד-כַּדָּן מִלֵּא כַּדָּיו
צוּף וָנֹפֶת – שֶׁפַע רָב.
וּמְצַפֶּה הוּא לְאוֹרְחִים –
זַמְזוּמִים, אוֹרְחִים-פּוֹרְחִים.
כַּד, כַּד, כַּד קָטָן,
כַּד-כַּדָּן.

בָּאָה הַדְּבוֹרָה זוּם-זוּ:
– יֵשׁ לִטְעֹם פֹּה מַשֶּׁהוּ?
– יֵשׁ וָיֵשׁ, דְּבוֹרָתִי,
כַּד עִם מֹתֶק, בּוֹאִי, שְׁתִי!
כַּד, כַּד, כַּד קָטָן,
כַּד-כַּדָּן.

מְרַפְרֵף פַּרְפַּר וּבָא:
– כַּד-כַּדָּן, כַּבְּדֵנִי נָא!
– הֵא, חָבִיב, אַבְקָה לָרֹב,
אֵין כָּמוֹהָ לְטַעַם טוֹב!
כַּד, כַּד, כַּד קָטָן,
כַּד-כַּדָּן.

מִי זֶה בָּא? זְבוּב זַמְזָן:
– תֵּן כִּבּוּד גַּם לִי, כַּדָּן!
– יֵשׁ עוֹד לִי כַּדִּית עִם צוּף,
לֹק וּלְקֹק – וְעוּפָה עוּף!
כַּד, כַּד, כַּד קָטָן,
כַּד-כַּדָּן.

אַף זֶה בָּא – יַתּוּש עוֹקְצָן:
– הַלְעִיטֵנִי, כַּד-כַּדָּן!
– כַּד לִי, מִיץ לִי – בּוֹא וָמֹץ,
מֹץ וּמְצֹץ – אַל תַּעֲקֹץ!
כַּד, כַּד, כַּד קָטָן,
כַּד-כַּדָּן.

כָּל-כֻּלָּם שָׂבְעוּ רָווּ,
לֹא כֻּלָּם "תּוֹדָה" אָמְרוּ.
– לֹא אִכְפַּת! – כַּדָּן אָמַר –
שֶׁיָּבוֹאוּ גַּם מָחָר!
כַּד, כַּד, כַּד קָטָן,
כַּד-כַּדָּן.