יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת וּמִסָּבִיב, וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים... הָיוּ זְמַנִּים, אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ, הָיוּ זְמַנִּים, לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ, עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר – עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר, אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים... וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ: וּבְכֵן, זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב – מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה, בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת, יֵשׁ נַחַת... וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים וּתְחַיֵּךְ – אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה, נוּ, וּמֵאָז – הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים... הָיוּ זְמַנִּים... וְאִם תַּמְשִׁיךְ וְעוֹד תּוֹסִיף קְצָת לְדַבֵּר וְגַם מוּסָר תַּטִּיף בְּקוֹל צָרוּד, מַזְקִין פִּתְאוֹם, הַבְּכוֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם חִישׁ יִתְנַעֵר וְיַעֲנֶה: אַח, סַבָּא, מָה אַתָּה מֵבִין?... וְאָז תֵּדַע שֶׁזֶּהוּ חֹלִי מִדַּבֵּק וְאָז תַּחְשֹׁב: אוּלַי צוֹדְקִים הֵם הַבָּנִים; בִּשְׁעָתוֹ הָיִיתִי גַּם אֲנִי צוֹדֵק – אֲבָל עַכְשָׁו... הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים... הָיוּ זְמַנִּים...יבוא היום ועוד תשב אל מול האח וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח ותספר על זאת אגב עישון מקטרת ומסביב, ומסביב ישב הטף ואישתך גם היא מופלגת בשנים תזיל דמעה ותקנח את האף ותיאנח: היו זמנים, היו זמנים... היו זמנים, אז במשלט ישבנו, היו זמנים, לחמנו ואהבנו, עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר, אולי בזכות אותם זמנים... ותספר אזי על כיבושים וקרב והקטן בין הילדים יעיר בלחש: ובכן, זה סבא שהציל את המצב, מסבא שכזה, באמת, באמת, יש נחת... ואז תראה את זרועך החשופה ובה צלקת שהגלידה משנים ותחייך, את זאת הן סבתא אז ריפאה, נו, ומאז - היו זמנים, היו זמנים... היו זמנים... ואם תמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר, וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין, פתאום, הבכור שביניהם חיש יתנער ויענה: אח, סבא, מה אתה מבין?... ואז תדע שזהו חולי מדבק, ואז תחשוב, אולי צודקים הם הבנים, בשעתו הייתי גם אני צודק - אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים... היו זמנים...

עיבוד: אריה לבנון
ניצוח: אריה לבנון
שנת הקלטה: 10.6.1966
מקור: מתוך אוסף הקלטות קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית

בליווי הרכב כלי

שנת הקלטה: 5.1959
מקור: המופע "היו זמנים: מצעד פזמוני העשור" חלק א'

הוקלט על ידי קול ישראל

שנת הקלטה: 1959

עיבוד: משה וילנסקי
ניצוח: משה וילנסקי
ליווי: נגנים מתוך התזמורת הפילהרמונית הישראלית
שנת הקלטה: 1948/1949
מקור: תקליטון הד-ארצי 645-695

שנת הקלטה: 1949

עיבוד: מאיר רז

שנת הקלטה: אפריל 1973
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. (השיר נמצא בתזמון 0:02:05).הוקלט במסגרת: הקלטת ילדי גן עולם הילד