|
 |
 |
 |
היו זמנים
|
 |
יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח
וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת
וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח
וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת
וּמִסָּבִיב, וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף
וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים
תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף
וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים,
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ,
הָיוּ זְמַנִּים,
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ,
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר,
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...
וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב
וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ:
וּבְכֵן, זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב –
מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה, בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת, יֵשׁ נַחַת...
וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה
וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים
וּתְחַיֵּךְ – אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה,
נוּ, וּמֵאָז – הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים...
וְאִם תַּמְשִׁיךְ וְעוֹד תּוֹסִיף קְצָת לְדַבֵּר
וְגַם מוּסָר תַּטִּיף בְּקוֹל צָרוּד, מַזְקִין
פִּתְאוֹם, הַבְּכוֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם חִישׁ יִתְנַעֵר
וְיַעֲנֶה: אַח, סַבָּא, מָה אַתָּה מֵבִין?...
וְאָז תֵּדַע שֶׁזֶּהוּ חֹלִי מִדַּבֵּק
וְאָז תַּחְשֹׁב: אוּלַי צוֹדְקִים הֵם הַבָּנִים;
בִּשְׁעָתוֹ הָיִיתִי גַּם אֲנִי צוֹדֵק –
אֲבָל עַכְשָׁו... הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים...יבוא היום ועוד תשב אל מול האח
וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת
ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח
ותספר על זאת אגב עישון מקטרת
ומסביב, ומסביב ישב הטף
ואישתך גם היא מופלגת בשנים
תזיל דמעה ותקנח את האף
ותיאנח: היו זמנים, היו זמנים...
היו זמנים,
אז במשלט ישבנו,
היו זמנים,
לחמנו ואהבנו,
עכשיו דבר אין להכיר -
על המשלט יושבת עיר,
אולי בזכות אותם זמנים...
ותספר אזי על כיבושים וקרב
והקטן בין הילדים יעיר בלחש:
ובכן, זה סבא שהציל את המצב,
מסבא שכזה, באמת, באמת, יש נחת...
ואז תראה את זרועך החשופה
ובה צלקת שהגלידה משנים
ותחייך, את זאת הן סבתא אז ריפאה,
נו, ומאז - היו זמנים, היו זמנים...
היו זמנים...
ואם תמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר,
וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין,
פתאום, הבכור שביניהם חיש יתנער
ויענה: אח, סבא, מה אתה מבין?...
ואז תדע שזהו חולי מדבק,
ואז תחשוב, אולי צודקים הם הבנים,
בשעתו הייתי גם אני צודק -
אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים...
היו זמנים...
|
|
מילים: חיים חפר (פיינר) לחן: משה וילנסקי כתיבה: 1948 הלחנה: 1948
|
יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת
וּמִסָּבִיב, וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים, אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ, הָיוּ זְמַנִּים, לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ, עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר – עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר, אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...
וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ: וּבְכֵן, זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב – מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה, בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת, יֵשׁ נַחַת...
וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים וּתְחַיֵּךְ – אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה, נוּ, וּמֵאָז – הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים...
וְאִם תַּמְשִׁיךְ וְעוֹד תּוֹסִיף קְצָת לְדַבֵּר וְגַם מוּסָר תַּטִּיף בְּקוֹל צָרוּד, מַזְקִין פִּתְאוֹם, הַבְּכוֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם חִישׁ יִתְנַעֵר וְיַעֲנֶה: אַח, סַבָּא, מָה אַתָּה מֵבִין?...
וְאָז תֵּדַע שֶׁזֶּהוּ חֹלִי מִדַּבֵּק וְאָז תַּחְשֹׁב: אוּלַי צוֹדְקִים הֵם הַבָּנִים; בִּשְׁעָתוֹ הָיִיתִי גַּם אֲנִי צוֹדֵק – אֲבָל עַכְשָׁו... הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים... יבוא היום ועוד תשב אל מול האח וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח ותספר על זאת אגב עישון מקטרת
ומסביב, ומסביב ישב הטף ואישתך גם היא מופלגת בשנים תזיל דמעה ותקנח את האף ותיאנח: היו זמנים, היו זמנים...
היו זמנים, אז במשלט ישבנו, היו זמנים, לחמנו ואהבנו, עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר, אולי בזכות אותם זמנים...
ותספר אזי על כיבושים וקרב והקטן בין הילדים יעיר בלחש: ובכן, זה סבא שהציל את המצב, מסבא שכזה, באמת, באמת, יש נחת...
ואז תראה את זרועך החשופה ובה צלקת שהגלידה משנים ותחייך, את זאת הן סבתא אז ריפאה, נו, ומאז - היו זמנים, היו זמנים...
היו זמנים...
ואם תמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר, וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין, פתאום, הבכור שביניהם חיש יתנער ויענה: אח, סבא, מה אתה מבין?...
ואז תדע שזהו חולי מדבק, ואז תחשוב, אולי צודקים הם הבנים, בשעתו הייתי גם אני צודק - אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים...
היו זמנים...
פרטים נוספים
|
בית שנוסף לרגל הסכם השלום עם מצרים, 1979
|
ואז תזכור את הקרבות כולם כולם אשר עברת מני אז ועד היום ותישבע שבזכותם, רק בזכותם אתם שרים בלילה זה שירי שלום
והילדים שוב יקיפוך מסביב ויחייכו מול סיפוריך הישנים ושדות הקרב אז יכסו פרחי אביב נו ומאז היו זמנים
פרטים נוספים
על הגרסה: מתוך תכנית הטלוויזיה "חתימה טובה" (ראו ביצוע שושנה דמארי ויהורם גאון).
|
|
 |
|
 |
הקלטות נוספות
|
 |
ביצוע: אוהלה הלוישנת הקלטה: 1966
ביצוע: הצ'יזבטרוןשנת הקלטה: 5.1959 מקור: המופע "היו זמנים: מצעד פזמוני העשור" חלק א' הוקלט על ידי קול ישראל
ביצוע: טובה פורתשנת הקלטה: 1959
ביצוע: שושנה דמאריעיבוד: משה וילנסקישנת הקלטה: 1948/1949 מקור: תקליטון הד-ארצי 645-695 בליווי חברי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח משה וילנסקי
ביצוע: הצ'יזבטרוןשנת הקלטה: 1949 סולנים: רבקה'לה קרמר, נעמי פולני וגדעון זינגר
פסנתר: אליקום שפירא
ביצוע: ילדי גן "עולם הילד"שנת הקלטה: אפריל 1973 מקור: הספרייה הלאומיתפרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. (השיר נמצא בתזמון 0:2:5). הוקלט במסגרת: הקלטת ילדי גן עולם הילד
 |
על השיר
|
 |
מתוך התכנית השנייה של הצ’יזבטרון (בכורה: 20.7.1948, מחנה צריפין).
"היו זמנים" באתר "השירים הנפלאים של משה וילנסקי" בבית הספרים הלאומי, עם ביצועים של שושנה דמארי בהקלטה מאוחרת [כנראה 1966] ושל נעמי פולני, גדעון זינגר ורבקה'לה קרמר מתוך "זר כלניות למשה וילנסקי", ותווים לתזמורת סימפונית ופסנתר, בגרסה עם קול ובגרסה בלי קול.
ביצועים נוספים:
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
 |
תווים
|
 |
 |
תגיות
|
 |
יום העצמאות
 
יום המשפחה / יום האם
 
פלמ"ח
 
שירים קאנוניים
 
|

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם
|
 |
|