שיר לחרמון - זֶמֶרֶשֶׁת

רָם וְנִשְׂגָּב מִכֹּל, מִתְנַשֵּׂא אֶל עָל, אַף לָעֲנָנִים הוּא יָכוֹל. הוּא כְּבָר זָקֵן וָשָׂב, אַךְ מְלוֹא אוֹנָיו לוֹ עוֹד בְּמָתְנָיו. עֵת תַּעֲלֶה בַּלָּאט שֶׁמֶשׁ אוֹר, הוּא מִקַּרְנֵי זִיוָהּ חִישׁ יֵעוֹר, וּכְשֶׁיֵּרֵד הַיּוֹם, מִסְּבִיבוֹ מַשְׁחִיר, הוּא עוֹדוֹ אָדֹם. עִם שֶׁהַחֹרֶף בָּא – הוּא נִמְלָא שֵׂיבָה, אַךְ עִם בּוֹא קָצִיר שׁוּב צָעִיר. קֹר יִמְצְאוֹ לָבָן, אַךְ עִם צֵאת עָנָן שׁוּב יַחְלִיף גָּוָן. כְּגַרְגְּרֵי הַחוֹל עַל שְׂפַת יָם, כֵּן גַּם מִסְפָּר שְׁנוֹתָיו בָּעוֹלָם. סַבָּא עַתִּיק-קַדְמוֹן וְלִבּוֹ צָעִיר – זֶהוּ הַחֶרְמוֹן.רם ונשגב מכול, מתנשא אל על, אף לעננים הוא יכול. הוא כבר זקן ושב, אך מלוא אוניו לו עוד במותניו. עת תעלה בלאט שמש אור הוא מקרני זיווה חיש ייעור וכשירד היום מסביבו משחיר הוא עודו אדום עם שהחורף בא הוא נמלא שיבה אך עם בוא קציר שוב צעיר קור ימצאו לבן אך עם צאת ענן שוב יחליף גוון כגרגרי החול על שפת ים כן גם מספר שנותיו בעולם סבא עתיק קדמון וליבו צעיר זהו החרמון

מילים: חזי לוצקי
לחן: עממי שוודי
כתיבה: 1962-1964

רָם וְנִשְׂגָּב מִכֹּל,

מִתְנַשֵּׂא אֶל עָל,

אַף לָעֲנָנִים הוּא יָכוֹל.

הוּא כְּבָר זָקֵן וָשָׂב,

אַךְ מְלוֹא אוֹנָיו

לוֹ עוֹד בְּמָתְנָיו.

עֵת תַּעֲלֶה בַּלָּאט שֶׁמֶשׁ אוֹר,

הוּא מִקַּרְנֵי זִיוָהּ חִישׁ יֵעוֹר,

וּכְשֶׁיֵּרֵד הַיּוֹם,

מִסְּבִיבוֹ מַשְׁחִיר,

הוּא עוֹדוֹ אָדֹם.

עִם שֶׁהַחֹרֶף בָּא –

הוּא נִמְלָא שֵׂיבָה,

אַךְ עִם בּוֹא קָצִיר שׁוּב צָעִיר.

קֹר יִמְצְאוֹ לָבָן,

אַךְ עִם צֵאת עָנָן

שׁוּב יַחְלִיף גָּוָן.

כְּגַרְגְּרֵי הַחוֹל עַל שְׂפַת יָם,

כֵּן גַּם מִסְפָּר שְׁנוֹתָיו בָּעוֹלָם.

סַבָּא עַתִּיק-קַדְמוֹן

וְלִבּוֹ צָעִיר –

זֶהוּ הַחֶרְמוֹן.

עברית Кириллица Latin IPA (Std) IPA (Sepharadic)

פרטים נוספים

ביצוע:

הקישור הועתק

עוזי מאירי

שנת הקלטה: נובמבר 2020

הקלטה חלקית (מתחילה בשורה הרביעית) של ביצוע ספונטני מאירוע חברתי. תיעד דרור אדלר. ראו וידיאו של הביצוע בעמוד הפייסבוק של אריה ברכה. (תודה לסיגל נוביק)

המבצע היה חלק מאותו גרעין "כדורי" שהוליד את השיר. ראו פרטים ב"על השיר".

מספרת צילה הירשפלד (דברים ששלחה לזֶמֶרֶשֶׁת ב-31.1.2021):

מתי שהוא בטווח השנים 1962-1964, במלכיה הצעירה, היינו מתאספים בחדרי, כמעט כל ערב, חבורת בנות משק שבאו לשנת שירות שלישית ונשארו במלכיה, ובני גרעין מבי"ס "כדורי". היינו צעירים כולנו, עדיין לא נשואים. לי היה פטיפון, הם הביאו תקליטים. באחד מאותם לילות הושמעה בתוכנית ברדיו מנגינה נורבגית (מכם הבנתי שהיא שוודית), והמאזינים התבקשו לנסות כוחם ולכתוב לה מילים. חזי לוצקי, אחד מבני גרעין "כדורי", שהיה כותב מוכשר, לקח לעצמו 10 דקות של שקט, ולמנגינה שלמדנו היו מילים.

במלכיה נלמד השיר והושר כמעט כמו המנון המקום.

בחוברת זיכרון לחזי לוצקי, מחבר השיר, נכתב:

תקופה קצרה לאחר השחרור מהצבא נוצרה במלכיה חבורה מאוד מלוכדת - הגרעין מכדורי יחד עם בני משקים שהגיעו למלכיה לשנה שלישית לאחר הצבא. הם בילו ערבים ארוכים של שירה עם גיטרה, שתייה חריפה, עשן סיגריות, פעמים עד שיכרות. בתקופה זו נכתב שיר החרמון (זמן רב לפני שנכבש) שהפך מהרה ל"שיר של מלכיה". רק מי שעמד בחצר מלכיה והשקיף ממנה אל החרמון, יכול אולי לחוש עד כמה החרמון הוא חלק מנופהּ.

בעקבות אותה תוכנית רדיו מתחילת שנות ה-60 חיברה נילי דה-לוי (אוריון) טקסט עברי אחר לאותה מנגינה, על עלי עשב. ראו שם פרטים נוספים על המקור השוודי והפניות לטקסטים עבריים נוספים בלחן זה.

כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

כל מקום ואתר

עדכון אחרון: 18.06.2023 15:11:20