יַלְדָּה נְעִימָה חַכְמַת לֵב הִיא אֲחוֹתִי חַנָּה וּבִלְבָבִי מָעוֹן טוֹב לָקְחָה לָהּ הַקְּטַנָּה שָׁמָּה תֵּשֵׁב יוֹם וָלַיִל לְגָרְשָׁהּ לֹא אוּכָלָה וּבְכָל שָׁעָה תַּרְחִיב מָקוֹם בֵּיתָהּ אֲשֶׁר גָּזָלָה חַנָּה, אַתְּ תָּגוּרִי פֹּה הֵן זֶה עֵת כַּבִּירָה אִמְרִי לִי מַדּוּעַ לֹא תְּשַׁלְּמִי לִי שְׂכַר-דִּירָה חַנָּה עָנְתָה לִי בִּצְחוֹק: אָחִי לְךָ הַצְּדָקָה אַךְ מָה אַעַשׂ? כִּיסִי רֵיק אֲשַׁלֵּם לְךָ בִּנְשִׁיקָה וְאִם לְךָ, אָחִי, נְשִׁיקַת פֶּה לֹא בִּמְאֹד יְקָרָה בְּכָל לֵב תָּמִיד נָכוֹנָה אֲנִי לְקַבְּלָהּ בַּחֲזָרָהילדה נעימה חכמת לב היא אחותי חנה ובלבבי מעון טוב לקחה לה הקטנה שמה תשב יום וליל לגרשה לא אוכלה ובכל שעה תרחיב מקום ביתה אשר גזלה חנה, את תגורי פה הן זה עת כבירה אמרי לי מדוע לא תשלמי לי שכר-דירה חנה ענתה לי בצחוק: אחי לך הצדקה אך מה אעש? כיסי ריק אשלם לך בנשיקה ואם לך, אחי, נשיקת פה לא במאוד יקרה בכל לב תמיד נכונה אני לקבלה בחזרה