שירה יתומה

העתקת מילות השיר

הַסְכֵּת, הַסְכֵּת וּשְׁמָע, וּשְׁמָע מִמַּעֲמַקֵּי הַיַּעַר הַדּוֹמֵם כְּחָרֵד ונִכְלָם מִתְגַּנֵּב שִׁיר זָמִיר לְאִטּוֹ. גַּם עֹצֶב הַיַּעַר, גַּם חֲלַל הָעוֹלָם יַגִּידוּ: מַה-נִּמְהָר הַשִּׁיר, מָה אֵינֶנּוּ בְעִתּוֹ. הַבִּיטָה! הַבִּיטָה! עוֹד טוֹבְעוֹת רַגְלֵינוּ בַּטִּיט וּבָרָפֶשׁ, הָרוּחוֹת הָרָעוֹת עַד-נֶפֶשׁ תַּחְדֹּרְנָה עַד-צַוָּאר יַגִּיעוּ מַיִם זַכִּים הַיַּעַר? הַיַּעַר? הַיַּעַר? אָבֵל הַיַּעַר, מַחֲרִישׁ כַּמָּוֶת הסכת הסכת ושמע ושמע ממעמקי היער הדומם כחרד ונכלם מתגנב שיר זמיר לאיטו גם עוצב היער גם חלל העולם יגידו מה נמהר השיר מה איננו בעיתו הביטה הביטה עוד טובעות רגלינו בטיט וברפש הרוחות הרעות עד נפש תחדורנה עד צואר יגיעו מים זכים היער היער היער אבל היער מחריש כמות
מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: יצחק לוי
כתיבה: ערב פסח תר"ס

הַסְכֵּת, הַסְכֵּת וּשְׁמָע, וּשְׁמָע
מִמַּעֲמַקֵּי הַיַּעַר הַדּוֹמֵם
כְּחָרֵד ונִכְלָם מִתְגַּנֵּב שִׁיר זָמִיר לְאִטּוֹ.
גַּם עֹצֶב הַיַּעַר, גַּם חֲלַל הָעוֹלָם
יַגִּידוּ: מַה-נִּמְהָר הַשִּׁיר, מָה אֵינֶנּוּ בְעִתּוֹ.

הַבִּיטָה! הַבִּיטָה! עוֹד טוֹבְעוֹת רַגְלֵינוּ בַּטִּיט וּבָרָפֶשׁ,
הָרוּחוֹת הָרָעוֹת עַד-נֶפֶשׁ תַּחְדֹּרְנָה
עַד-צַוָּאר יַגִּיעוּ מַיִם זַכִּים

הַיַּעַר? הַיַּעַר? הַיַּעַר?
אָבֵל הַיַּעַר, מַחֲרִישׁ כַּמָּוֶת

הסכת הסכת ושמע ושמע
ממעמקי היער הדומם
כחרד ונכלם מתגנב שיר זמיר לאיטו
גם עוצב היער גם חלל העולם
יגידו מה נמהר השיר מה איננו בעיתו

הביטה הביטה עוד טובעות רגלינו בטיט וברפש
הרוחות הרעות עד נפש תחדורנה
עד צואר יגיעו מים זכים

היער היער היער
אבל היער מחריש כמות




השיר המלא של המשורר   העתקת מילות השיר

 



הַסְכֵּת וּשְׁמָע: מִמַּעֲמַקֵּי הַיַּעַר הַדּוֹמֵם
כְּחָרֵד וּכְנִכְלָם שִׁיר זָמִיר מִתְגַּנֵּב לְאִטּוֹ.
גַּם עֹצֶב הַיַּעַר, גַּם חֲלַל כָּל-הָעוֹלָם הַשּׁוֹמֵם
יַגִּידוּ: מַה-נִּמְהָר הַשִּׁיר, מָה אֵינֶנּוּ בְעִתּוֹ.

הַבִּיטָה! עוֹד טוֹבְעוֹת רַגְלֵינוּ בַּטִּיט וּבָרָפֶשׁ,
הֶעָבִים כְּעֵין הָעוֹפֶרֶת עוֹד תְּלוּאִים בָּאַוֵּר;
הָרוּחוֹת הָרָעוֹת עַד-נֶפֶשׁ תַּחְדֹּרְנָה, עַד-נָפֶשׁ!
הַמַּיִם הָרָעִים עַד-צַוָּאר יַגִּיעוּ, עַד-צַוָּאר!

הַיַּעַר? מָה אָבֵל הַיַּעַר! הוּא אִלֵּם, הוּא מַחֲרִישׁ כַּמָּוֶת;
כְּאִלּוּ לֹא-פִלַּח גַּם-שֵׁבֶט אוֹר אֶחָד לְבָבוֹ;
אַלּוֹנָיו וּבְרוֹשָׁיו עֵירֻמִּים יִשְׁתֹּקוּ וַחֲלוֹמָם - צַלְמָוֶת,
כְּמוֹ חָדְלוּ מִקַּוֹּת לָאָבִיב וְקֵיצָם לֹא-יָבֹא.

וּרְקַב הַרְבֵּה תְקוּפוֹת שֶׁל-חֹרֶף נֶעֱרָם בַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ,
שַׁלֶּכֶת וְקָרְחָה שֶׁל-הַרְבֵּה שָׁבוּעִים וְיוֹבְלִים,
רְקַב פִּגְרֵי אַלּוֹנִים עַתִּיקִים הֲפוּכִים מִשֹּׁרֶשׁ,
רְקַב שִׁכְבוֹת הֲמוֹן עָלִים כְּמוּשִׁים, יְבֵשִׁים וְנֹבְלִים.

וּכְאַבְנֵי מַעֲמָסָה כָּל-נִטְלֵי הָרָקָב יָעִיקוּ
עַל-קַרְקַע הַיַּעַר וִיחַנְּקוּ בִכּוּרֵי כָל-פֶּרַח
כָּל-אָבִיב הַפֹּרְצִים לְבַצְבֵּץ, וּבְטֶרֶם יָפִיקוּ
אֶת-נַפְשָׁם - בַּחֹשֶׁךְ יֹאבֵדוּ, יָמוּתוּ בַקֶּרַח -

בַּקֶּרַח הָנּוֹרָא הַצָּפוּן בְּחֵיק הָאֲדָמָה,
כָּל-קֶרֶן כָּל-שֶׁמֶשׁ לֹא-תֵדַע, לֹא-תוּכַל תַּמְסֶנּוּ -
אֲהָהּ! כַּמָּה פִרְחֵי עֲדָנִים כְּבָר נִקְבְּרוּ שָׁמָּה!
וְכַמָּה עֲתִידִים - מִי יֵדַע וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ.

וְעֶרְיָה עֲגוּמָה מִסָּבִיב: הָעֵצִים עֵירֻמִּים;
גַּם-אַבְנֵי הַשָּׂדֶה זֹעֲפוֹת וְסָרוֹת צוֹפִיּוֹת
מִתּוֹךְ חֲרֻלִּים נָמִים הַנָּדִים יְבֵשִׁים וַעֲגוּמִים,
בֵּין קִמּוֹשׁ הָרֹעֵד מִצִּנָּה, רְצוּץ רוּחוֹת הוֹמִיּוֹת.

וּזְמִירוֹת אֲחֵרוֹת הַסְּעָרָה עַל-אֹזֶן תְּזַמֵּר,
זְמִיר חַיִּים נִמְשָׁכִים בְּלֹא-חֶמְדָּה כְּלֵילוֹת שׁוֹמֵמִין,
כְּעַצֶּבֶת יוֹם סַגְרִיר, כִּילֵל סוּפַת חֹשֶךְ הַמְסַמֵּר
בְּשַׂר תֹּעֶה בִישִׁימוֹן לֹא-דֶרֶךְ לְהַשְׂמִאיל וּלְהֵימִין.

וּבְעוֹד כֻּלְּךָ רֹעֵד מִצִּנָּה חֹדֶרֶת, יְדִידִי,
כִּי-יִפְגַּע אָזְנֶיךָ שִׁיר זָמִיר הַמְצַפְצֵף וְהוֹמֶה -
הַאֻמְנָם לֹא-תָנוּד לַמְשׁוֹרֵר הַבּוֹדֵד, הַיְחִידִי,
וְלֹא-תִשְׁמַע שִׁירָתוֹ כִּשְׁמֹעַ קוֹל שִׁירָה יְתוֹמָה!

הסכת ושמע ממעמקי היער הדומם
כחרד וכנכלם שיר זמיר מתגנב לאיטו
גם עוצב היער גם חלל כל העולם השומם
יגידו מה נמהר השיר מה איננו בעתו

הביטה עוד טובעות רגלינו בטיט וברפש
העבים כעין העופרת עוד תלואים באור
הרוחות הרעות עד נפש תחדורנה עד נפש
המים הרעים עד צוואר יגיעו עד צוואר

היער מה אבל היער הוא אילם הוא מחריש כמות
כאילו לא פילח גם שבט אור אחד לבבו
אלוניו וברושיו עירומים ישתוקו וחלומם צלמות
כמו חדלו מקוות לאביב וקיצם לא יבוא

ורקב הרבה תקופות של חורף נערם בעזובת החורש
שלכת וקרחה של הרבה שבועים ויובלים
רקב פגרי אלונים עתיקים הפוכים משורש
רקב שכבות המון עלים כמושים יבשים ונובלים

וכאבני מעמסה כל נטלי הרקב יעיקו
על קרקע היער ויחנקו ביכורי כל פרח
כל אביב הפורצים לבצבץ ובטרם יפיקו
את נפשם בחושך יאבדו ימותו בקרח

בקרח הנורא הצפון בחיק האדמה
כל קרן כל שמש לא תדע לא תוכל תמסנו
אהה כמה פרחי עדנים כבר נקברו שמה
וכמה עתידים מי ידע ומי ישורנו

ועריה עגומה מסביב העצים עירומים
גם אבני השדה זועפות וסרות צופיות
מתוך חרולים נמים הנדים יבשים ועגומים
בין קימוש הרועד מצינה רצוץ רוחות הומיות

וזמירות אחרות הסערה על אוזן תזמר
זמיר חיים נמשכים בלא חמדה כלילות שוממין
כעצבת יום סגריר כילל סופת חושך המסמר
בשר תועה בישימון לא דרך להשמאיל ולהימין

ובעוד כולך רועד מיצינה חודרת ידידי
כי יפגע אוזניך שיר זמיר המצפצף והומה
האומנם לוא תנוד למשורר הבודד היחידי
ולא תשמע שירתו כשמוע קול שירה יתומה



ביצוע:

 

רות שרון 

על השיר

הנוסח המולחן הוא תחילת שיר ארוך של ביאליק, בשינויי טקסט.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.




עדכון אחרון: 10.10.2022 12:33:15


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: