שיר לנורית

נִרְדְּמָה בֻּבָּה זֶהָבָה וְנִרְדָּם כִּמְעַט הַדֹּב. הַצְּלָלִים לַחֶדֶר בָּאוּ לוֹחֲשִׁים לִי "לַיְלָה טוֹב". בַּמִּטָּה שׁוֹכֶבֶת נוּרִית עַל יָדָהּ יוֹשֵׁב דֻּבּוֹן וְכַדּוּר וְגַם אַרְנֶבֶת וְכֻלָּם רוֹצִים לִישֹׁן. אַךְ לְפֶתַע קָמָה נוּרִית "אַבָּא, אַבָּא", הִיא קוֹרְאָה, "בּוֹא מַהֵר, גָּרֵשׁ הַחֹשֶׁךְ, הוּא מַפְרִיעַ, יֶלֶד רַע". צָחֲקָה בֻּבָּה זֶהָבָה וְצָחַק מְאֹד הַדֹּב: לָמָּה לְגָרֵשׁ הַחֹשֶׁךְ? וַהֲרֵי הוּא יֶלֶד טוֹב!נרדמה בובה זהבה ונרדם כמעט הדוב הצללים לחדר באו לוחשים לי לילה טוב במיטה שוכבת נורית על ידה יושב דובון וכדור וגם ארנבת וכולם רוצים לישון אך לפתע קמה נורית אבא אבא היא קוראה בוא מהר גרש החושך הוא מפריע ילד רע צחקה בובה זהבה וצחק מאוד הדוב למה לגרש החושך והרי הוא ילד טוב