לַיְלָה כֹּה רַד עֶרֶב יָרַד נוּמִי נָא, יַלְדָּתִי רֹאשֵׁךְ עַל הַכַּר, קָטָן וְיָקָר, הַקְשִׁיבִי נָא לְאַגָּדָתִי: מֶלֶךְ פַּעַם חַי עִם שַׂר צְבָאוֹ עִם זוֹ הַמַּלְכָּה חָיוּ בְּלִי רִיב בִּשְׂדֵרוֹת הָאָבִיב דָּבָר זֶה יָדוּעַ לַכֹּל. הַמֶּלֶךְ אָהַב אָהַב גַּם הַשַּׂר אֶת זוֹ הַמַּלְכָּה, וְהִיא גַּם אוֹתָם בְּלִבָּהּ הַחַם שָׁזְרָה בְּחוּטֵי אַהֲבָתָם. אַךְ פַּעַם קָרָה מִקְרֶה עָצוּב עַל זוֹ הַמַּלְכָּה: כֶּלֶב, חָתוּל הַמֶּלֶךְ אָכוּל נֶאֶכְלוּ גַּם הַשַּׂר וְהַמַּלְכָּה. אַךְ אַל נָא תִּבְכִּי, יַלְדָּה שֶׁלִּי, עַל זוֹ הַמַּלְכָּה: הַמֶּלֶךְ סֻכָּר הַשַּׂר מִתָּמָר מִקְּרֵם גַּם הָיְתָה הַמַּלְכָּה.[תחילת בית ראשון] לילה כה רד ערב ירד [בית שני, שורה שנייה] עם שר צבאות [בית שני, שורה אחרונה] דבר זה ידוע לכול. [בית שלישי, שורה אחרונה] שזרה בחוטי אהבתם. [בית רביעי] אך פעם קרה מקרה עצוב על זו המלכה: כלב, חתול המלך אכול נאכלו גם השר והמלכה. [בית אחרון זהה]