בעיירה סמוכה לכאן

בַּעֲיָרָה סְמוּכָה לְכָאן גָּר לוֹ רַבִּי עִם זָקָן בִּזְקָנוֹ לֹא יְקַצֵּץ הוּא נְדָבוֹת לֹא יְקַבֵּץ הוּא פַּעַם אַחַת קָרָה נֵס בֶּן הָרַב נִמְצָא אוֹנֵס שִׁיקְסֶע בֵּין עֲצֵי הַחֹרֶשׁ הוּא הִכְנִיס לָהּ עַד הַשֹּׁרֶשׁ בָּעֲיָרָה, אוֹי, שֹׁד וָשֶׁבֶר! הַמֵּתִים רוֹקְדִים בַּקֶּבֶר יָמוּת הַבֵּן, יִמַּח שְׁמוֹ וְהַמַּמְזֵר שֶׁיִּוָּלֵד לוֹ אָז תָּפַס הָרַב מַקֵּל וְעַל בְּנוֹ חִישׁ הִתְנַפֵּל בָּרַח הַבֵּן לְלֹא בְּרָכָה סִיֵּם הָרַב אֶת הַמְּלָאכָה אֲסֵפָה כִּנֵּס הָרַב אוֹי, חֲסִידִים! אוֹי, צַדִּיקִים! לוּ *טָעַמְתֶּם אֶת הַטַּעַם אָז *רָצִיתֶם עוֹד הַפַּעַם אָז כָּל חָסִיד תָּפַס שִׁקְסֹנֶת וְעָשָׂה אוֹתָהּ שְׁמַנְמֹנֶת זֶהוּ סוֹף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיָּצָא מַמְזֵר כָּזֶהבעיירה סמוכה לכאן גר לו רבי עם זקן בזקנו לא יקצץ הוא נדבות לא יקבץ הוא פעם אחת קרה נס בן הרב נמצא אונס שיקסע בין עצי החורש הוא הכניס לה עד השורש בעיירה אוי שוד ושבר המתים רוקדים בקבר ימות הבן יימח שמו והממזר שייוולד לו אז תפס הרב מקל ועל בנו חיש התנפל ברח הבן ללא ברכה סיים הרב את המלאכה אספה כינס הרב אוי חסידים אוי צדיקים לו טעמתם את הטעם אז רציתם עוד הפעם אז כל חסיד תפס שיקסונת ועשה אותה שמנמונת זהו סוף המעשה שיצא ממזר כזה

לאותו לחן הותאמו גם המלים "פוצצו שם את קצלניק" (ראו נתיבה בן יהודה, "אוטוביוגרפיה בשיר וזמר", עמ' 206), ולקראת מלחמת ששת הימים חיבר לו חיים חפר את המלים "נאצר מחכה לרבין".

מספר ברל'ה צפרוני:

השיר הובא לאיילת השחר בשנות החמישים על-ידי עמוס צפרוני וייתכן שגם יצחק לנדסמן. לדעתי מקורו בכדורי. הוא היה מושר אצלנו במסיבות עממיות שנקראו "סֻכִּיּוֹת" (מלשון סֻכּוֹת) ונערכו על-ידי הנוער המקומי באיילת-השחר. המשקה העיקרי במסיבות היה "קוניאק מדיצינל", שכשמו כן טעמו.

מקור: "הכול בכול מכל כול", 1999?, עמוד 57