זוֹ הַדֶּרֶך
אַחֶרֶת אֵינֶנָּה
בָּהּ לָלֶכֶת
לָלֶכֶת עַד תֹּםזו הדרך
אחרת איננה
בה ללכת
ללכת עד תום
מילים: רחל בלובשטיין לחן: אפרים בן-חיים (לייבינזון) כתיבה: סוף תרפ"ט, 1929 הלחנה: 1938
|
זוֹ הַדֶּרֶך אַחֶרֶת אֵינֶנָּה בָּהּ לָלֶכֶת לָלֶכֶת עַד תֹּם זו הדרך אחרת איננה בה ללכת ללכת עד תום
פרטים נוספים
|
הגרסה המלאה
|
שְׂשׂוֹנִי הַזָּעִיר... הַפֶּרַח שֶׁטִּפַּחְתִּי בְּיָד חֲרֵדָה בְּגִנַּת חַיַּי הַשּׁוֹמֶמֶת, בְּאַדְמַת חַיַּי הַכְּבֵדָה. שְׂשׂוֹנִי הַזָּעִיר! יָדַעְתִּי, לֹא יִמּוֹט הַחֹק הָאַכְזָר: כָּל טִפָּה שֶׁל טַל לְהָדִיחַ בְּנִטְפֵי דְמָעוֹת אֵין מִסְפָּר. זוֹ הַדֶּרֶך – אַחֶרֶת אֵינֶנָּה, בָּהּ לָלֶכֶת, לָלֶכֶת עַד תֹּם; וְלִזְכֹּר. וְלָשִׁיר, וְלִכְמֹהַּ וְלִזְכֹּר, וְלִדֹּם... וְלִדֹּם... ששוני הזעיר... הפרח שטיפחתי ביד חרדה בגינת חיי השוממת, באדמת חיי הכבדה. ששוני הזעיר! ידעתי, לוא יימוט החוק האכזר: כל טיפה של טל להדיח בנטפי דמעות אין מספר. זו הדרך – אחרת איננה, בה ללכת, ללכת עד תום; ולזכור. ולשיר, ולכמוה ולזכור, ולדום... ולדום...
|
|
 |
|
קראו על "זו הדרך" בויקיפדיה.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת
contact@zemereshet.co.il.