הָאָבִיב סָבִיב מֵרִיעַ, הַאֲזִינוּ בֵּן וּבַת! יוֹם הֻלֶּדֶת לִי הִגִּיעַ – חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט! בַּבִּקְעָה וְגַם בָּהָר חֲגִיגָה שָׁם תְּסֻדַּר קוּמוּ קוּמוּ, בּוֹאוּ-בּוֹא כָּל הַיְּקוּם יְהִי פֹּה! קוֹל תְּרוּעָה הָמוֹן בּוֹקֵעַ הָאָבִיב צוֹהֵל כֻּלּוֹ הוּא יוֹדֵעַ, הוּא יוֹדֵעַ מַה הֵבֵאנוּ בִּשְׁבִילוֹ: כָּל אֶחָד יֶרֶק, שָׁתִיל לְמַתַּת לוֹ יוֹבִיל. הָאָבִיב, טוֹב הַשַּׁי? הוּא מֵשִׁיב: בְּוַדַּאי!האביב סביב מריע האזינו בן ובת יום הולדת לי הגיע חמישה עשר בשבט בבקעה וגם בהר חגיגה שם תסודר קומו קום בואו בואו כל היקום יהי פה קול תרועה המון בוקע האביב צוהל כולו הוא יודע הוא יודע מה הבאנו בשבילו כל אחד ירק שתיל למתת לו יוביל האביב טוב השי הוא משיב בוודאי

מקור: "צבי קפלן: ציל-צליל - שירי ילדים לזמרה ולנגינה, קול ופסנתר", בנו בלן, ירושלים, 1941, עמוד 10-11