עלי בריקדות ♫

מתוך מאמרו של גרשון סתיו, "שיריו המולחנים של מיכאל אשבל" (סתיו שלח את המאמר לזֶמֶרֶשֶׁת בינואר 2017). הדברים נערכו בידי זֶמֶרֶשֶׁת באפריל 2017:

ביום ה-19 ביוני 1946 כתב מיכאל אשבל ביומנו מתא הנידונים למוות שבכלא בירושלים: "את 'שיר הבריקדות' הוצאתי החוצה". מרגע שהשיר מצא את דרכו, בדרך עלומה, אל מחוץ לכותלי הכלא, פשט כאש בשדה קוצים בכל קִנני-בית"ר [זה הכתיב המקובל בתנועה – זֶמֶרֶשֶׁת] ברחבי הארץ ובתאי המחתרות. תוכנו המרגש של השיר, נסיבות כתיבתו ולחנו הידוע, כבשו לבבות ועד מהרה היה השיר לסמל ההקרבה והמאבק הבלתי מתפשר בשלטון הבריטי.

לימים יכתוב מפקד האצ"ל, מנחם בגין:

יש בשיר הזה אהבה, אהבת הפרט ואהבה ללא גבול לאומה הלוחמת לחירותה. כאשר מתאר מייק (כך כינו את מיכאל במחתרת) בשירו אדם שנידון למיתה: "ואם בתלייה אמסור את חיי לאומה", הרי הוא מתאר גם פרק-חיים שחזה מבשרו, שהרי עמד בפני הוצאה להורג עלי הגרדום, והחיזיון הזה היה חָרות עמוק בנפשו. אין זה מופרז כלל, לפי הכרתי, להעניק לו את התואר "חייל משורר". שירת לוחמים היא שירה מיוחדת במינה, טיבה איננו תלוי בסדר המילים, בריתמוס, בביטוי זה או אחר, אלא בעיקר ברוח המפעמת בה. (מתוך "עלי בריקדות", יומן הכלא של מיכאל אשבל, הוצאת "הדר", עמ' 155)

הרבה נכתב על השיר "עלי בריקדות". שיר מרגש שכותב לחברתו, לוחם חירות שנידון למוות. מקריב חייו למען האומה, "כי כך נגזר גורלי" ובפיו בקשה-צוואה: "ובחרי לך שני מאנשי גונדתי". גדלות נפש שכזו מצויה רק אצל יחידי סגולה. ביום 18 ביוני 1946 הוא כותב ביומנו מתוך הכלא:

סוף סוף קיבלתי החלטה לתרגם את השיר "אויף דער קאנאנע". אין לי כל ניסיון בכתיבת שירה, לא כל שכן כשאתה קשור למנגינה. לכלכתי קצת נייר ובסופו של דבר עלה בידי להוציא משהו מתחת לעפרוני. אנו כותבים כאן על נייר-טואלט שקיבלנו במידה מספקת... (שם, עמוד 54)

מספרת גיבורת השיר "שרה הקטנה", היא שרה רוזנברג-לבני (רעייתו של ירוחם איתן לבני, מפקד המבצעים של האצ"ל, ואמה של ח"כ ציפי לבני):

הכרתי את מייק לראשונה משהגעתי לתל-אביב בשנת 1944, "פליטה" מצפת עקב חיפושי הבולשת הבריטית. הוזמנתי למסיבה, שם הכרתי את מייק. נחום סלונים אמר לי: "את רוצה לשמוע שיר יפה? חכי, 'נמתח' את מייק והוא ישיר". בתחילה סירב לשיר. הפצרתי בו, אך הוא ניסה להתחמק בטענה שהוא שר באידית ורבים מהחבר'ה של הח"ק [חיל הקרב] והי"ם [יחידות מחץ] אינם מבינים שפה זו. אף-על-פי-כן לא הנחתי לו ולבסוף נעתר לי. השיר "אויף דער קאנאנע" ומנגינתו קסמו לנו מאוד, ועד מהרה הצטרפנו לשירתו תוך השמעת הפזמון החוזר.[...] בהזדמנות שנייה, כשנפגשנו, חזרתי והבעתי בפניו את התפעלותי מן השיר ששר לפנינו והאצתי בו לתרגמו לעברית. אמרתי לו שהשיר הולם את הוויי המחתרת ורבים יחבבוהו. הוא הבטיח לי למלא את בקשתי ביום מן הימים... (שם עמוד 183)

אכן, את הבטחתו לשרה הוא קיים בצינוק הנידונים למוות בכלא המרכזי בירושלים. השיר במקור הוא שיר יידי שכתב יוסל קוטלר והלחין אליהו (עליע) טיטלבוים. את השיר הכיר מיכאל אשבל, ככל הנראה, לפני הגעתו ארצה בשנת 1943. זהו שיר שכותב פרטיזן לאהובתו הלוחמת. השיר הותיר את רישומו העז על מיכאל ובכל הזדמנות היה שר אותו לחבריו. את השיר תרגם לעברית ועיבד אשבל בעצמו, ומאריאן האהובה, בשיר המקור, הייתה ל"שרה הקטנה".

"מטוסים בּאש עולים עד תֹּם" / מאמר מאת גרשון סתיו

שירי לוחם האצ"ל מיכאל (מייק) אשבל, מחבר השיר "עלי בריקדות", שהיו לסמל ההקרבה והמאבק בשלטון הבריטי. בפריצה לכלא עכו נפצע אנושות, נמנעה ממנו עזרה רפואית והוא מת מפצעיו בן 25.

המאמר דן בשלושה שירים של אשבל:

• עלי בריקדות
• פברואר 1946
• נגני לי גיטרה

[המאמר התפרסם לראשונה ברבעון "האומה" בעריכת יוסי אחימאיר, גליון 225, פברואר 2022.]