"הִנֵּה שְׁלִישִׁיַּת הַדֹּאַר דּוֹהֶרֶת"

הִנֵּה הַשְּׁלִישִׁיָּה דוֹהֶרֶת
מֵעַל מֵי ווֹלְגָה הַקְּפוּאִים
מִמּוֹשָׁבוֹ שֶׁבַּמִזְחֶלֶת
נֶאֱנָח עֶגְלוֹן נְפוּל פָּנִים

מֵאֲחוֹרָיו יוֹשֵׁב נוֹסֵעַ,
שׁוֹאֵל אוֹתוֹ בַּחֲמִימוּת:
"תַּגִּיד, עַל מַה לִּבְּךָ דּוֹמֵעַ?
לָמָּה בְּשִׁירֶיךָ רַק עַצְבוּת?"

"רָחוּם כְּבוֹדוֹ, זֶה כְּבָר שְׁנָתַיִם
אֲנִי אוֹהֵב וְגַם אָהוּב.
אַךְ רֹאשׁ הַכְּפָר, מַמְזֵר טָאטָארִי
כָּל יוֹם לוֹעֵג לִי בַּפַּרְצוּף...

אֶת זֶה לֹא בְּכוֹחִי לִמְנֹעַ:
הִיא תְּאֹרַס עַד הַמּוֹלָד.
חָתָן עָשִׁיר שִׁלֵּם כְּבָר מֹהַר -
וְלֹא אֶרְאֶה אוֹתָהּ לָעַד."

הוּא הִשְׁתַּתֵּק, מָשַׁךְ לְפֶתַע,
בַּכִּיס הֵנִיחַ אֶת הַשּׁוֹט.
הַשְּׁלִישִׁיָה הָאֵט הֵאֵטָּה,
עָצְרָה... הוּא נֶאֱנַח קָשׁוֹת:

"מִמֶּנִּי תִּשָּׁאֵר מַזְכֶּרֶת
רַק לְסוּסַי הַנִּמְרָצִים -
וְלֹא אֶדְהַר עוֹד בַּמִּזְחֶלֶת
מֵעַל מֵי ווֹלגָה הַקְּפוּאִים!"