מילים (2 גרסאות)
בָּאֳנִיָּה קוֹרְאִים לִי דֹּב הַמַּיִם,
הַסַּפָּנִים זֶה חֹמֶר מְיֻחָד,
גַּם בְּלֶכְתֵּנוּ יַחַד שְׁנַיִם שְׁנַיִם,
אֲנַחְנוּ בַּחוּרִים אֶחָד אֶחָד.
הַסַּפָּנִים זֶה שֵׁבֶט מְמֻלָּח
אֶת הַסַּפָּן הָרוּחַ לֹא יִקַּח
וְלֹא יִקְּחוּ אוֹתוֹ חֲזִיז וָרַעַם
הוֹי, שִׁירִי נָא וְרֹנִּי נָא
הַרְמוֹנִיקָה, הַרְמוֹנִיקָה
וְהָבִי אֶת הַזֶּמֶר עוֹד הַפַּעַם.
בְּסַן-מָלוֹ, הוֹנְג-קוֹנְג וְיוֹקוֹהָמָה
אֶת הַמַּדִּים יִצַּגְנוּ, אֲדוֹנִי:
עַל הֶחָזֶה מַה מְּצֻיָּר? מִרְיָמָה
וּמֵעָלֶיהָ דֶגֶל צִיּוֹנִי.
וְאִם עוֹד בֵּין מִרְיָמָה וְהַדֶּגֶל
אַתָּה מוֹסִיף צִיּוּר שֶׁל חֵץ עִם לֵב –
זֶה כְּבָר קוֹבֵעַ, זֶה נִשְׁאָר בַּתֶּקֶן,
זֶה לֹא נִמְחָק וְגַם לֹא מִתְקַלֵּף.
הַסַּפָּנִים זֶה שֵׁבֶט מְמֻלָּח...
הִתְגַּלְגְּלִי אֵלַי כְּמוֹ תַּפּוּחַ,
מַדּוּעַ אַתְּ עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק!
אָמְנָם עַל פְּנֵי הַיָּם אֲנִי מָלוּחַ,
אֲבָל בַּיַּבָּשָׁה אֲנִי מָתוֹק.
יֶשְׁנָן מִלִּים כְּמוֹ "נְמַל הַבַּיִת",
"חֻפְשַׁת מוֹלֶדֶת", וְעוֹד מִלִּים שׁוֹנוֹת,
זֶה צִיּוֹנוּת, אוֹמְרִים, זֶה שֶׁמֶן זַיִת,
לֹא, לֹא נָכוֹן, זֶה שֶׁמֶן-מְכוֹנוֹת.
זֶה מְשַׁמֵּן אֶת הַבְּרָגִים כַּהֹגֶן,
וְלַקְּפִיצִים זֶה מַשֶּׁהוּ מוֹסִיף...
וּבְיִחוּד כְּשֶׁיּוֹרֵד הָעֹגֶן
וּכְשֶׁמִּרְיָמָה הִיא עַל הָרָצִיף.
הַסַּפָּנִים זֶה שֵׁבֶט מְמֻלָּח,
אֶת הַסַּפָּן הָרוּחַ לֹא יִקַּח,
וְלֹא יִקְּחוּ אוֹתוֹ חֲזִיז וָרַעַם.
הוֹי שִׁירִי נָא וְרֹנִּי נָא
הַרְמוֹנִיקָה, הַרְמוֹנִיקָה,
וְהָבִי אֶת הַזֶּמֶר עוֹד הַפַּעַם.
הַסַּפָּנִים זֶה חֹמֶר מְיֻחָד,
גַּם בְּלֶכְתֵּנוּ יַחַד שְׁנַיִם שְׁנַיִם,
אֲנַחְנוּ בַּחוּרִים אֶחָד אֶחָד.
הַסַּפָּנִים זֶה שֵׁבֶט מְמֻלָּח
אֶת הַסַּפָּן הָרוּחַ לֹא יִקַּח
וְלֹא יִקְּחוּ אוֹתוֹ חֲזִיז וָרַעַם
הוֹי, שִׁירִי נָא וְרֹנִּי נָא
הַרְמוֹנִיקָה, הַרְמוֹנִיקָה
וְהָבִי אֶת הַזֶּמֶר עוֹד הַפַּעַם.
בְּסַן-מָלוֹ, הוֹנְג-קוֹנְג וְיוֹקוֹהָמָה
אֶת הַמַּדִּים יִצַּגְנוּ, אֲדוֹנִי:
עַל הֶחָזֶה מַה מְּצֻיָּר? מִרְיָמָה
וּמֵעָלֶיהָ דֶגֶל צִיּוֹנִי.
וְאִם עוֹד בֵּין מִרְיָמָה וְהַדֶּגֶל
אַתָּה מוֹסִיף צִיּוּר שֶׁל חֵץ עִם לֵב –
זֶה כְּבָר קוֹבֵעַ, זֶה נִשְׁאָר בַּתֶּקֶן,
זֶה לֹא נִמְחָק וְגַם לֹא מִתְקַלֵּף.
הַסַּפָּנִים זֶה שֵׁבֶט מְמֻלָּח...
הִתְגַּלְגְּלִי אֵלַי כְּמוֹ תַּפּוּחַ,
מַדּוּעַ אַתְּ עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק!
אָמְנָם עַל פְּנֵי הַיָּם אֲנִי מָלוּחַ,
אֲבָל בַּיַּבָּשָׁה אֲנִי מָתוֹק.
יֶשְׁנָן מִלִּים כְּמוֹ "נְמַל הַבַּיִת",
"חֻפְשַׁת מוֹלֶדֶת", וְעוֹד מִלִּים שׁוֹנוֹת,
זֶה צִיּוֹנוּת, אוֹמְרִים, זֶה שֶׁמֶן זַיִת,
לֹא, לֹא נָכוֹן, זֶה שֶׁמֶן-מְכוֹנוֹת.
זֶה מְשַׁמֵּן אֶת הַבְּרָגִים כַּהֹגֶן,
וְלַקְּפִיצִים זֶה מַשֶּׁהוּ מוֹסִיף...
וּבְיִחוּד כְּשֶׁיּוֹרֵד הָעֹגֶן
וּכְשֶׁמִּרְיָמָה הִיא עַל הָרָצִיף.
הַסַּפָּנִים זֶה שֵׁבֶט מְמֻלָּח,
אֶת הַסַּפָּן הָרוּחַ לֹא יִקַּח,
וְלֹא יִקְּחוּ אוֹתוֹ חֲזִיז וָרַעַם.
הוֹי שִׁירִי נָא וְרֹנִּי נָא
הַרְמוֹנִיקָה, הַרְמוֹנִיקָה,
וְהָבִי אֶת הַזֶּמֶר עוֹד הַפַּעַם.
מקור:
"נתן אלתרמן: צריך לצלצל פעמיים [מילים בלבד]"
, הוצאת הקיבוץ המאוחד
, 2002
, 100
–101
שָׁם בַּנָּמָל קוֹרְאִים לִי דֹּב הַמַּיִם
אֲנַחְנוּ סַפָּנִים זֶה עַם נֶחְמָד
גַּם בְּלֶכְתֵּנוּ יַחַד שְׁנַיִם שְׁנַיִם
אֲנַחְנוּ בַּחוּרִים אֶחָד אֶחָד
הַיָּם, יָא חַבִּיבִּי, זֶה לֹא אַמְבַּטְיָה
נָחוּץ לוֹ זוּג יָדַיִם, אֲדוֹנִי
עַל יָד אַחַת יֵשׁ מְצֻיֶּרֶת בַּתְיָה
עַל יָד שְׁנִיָּה יֵשׁ דֶּגֶל צִיּוֹנִי
הַסַּפָּנִים זֶה שֵׁבֶט מְמֻלָּח
[אֶת] הַסַּפָּן הָרוּחַ לֹא יִקַּח
אֶת הַסַּפָּן לֹא יַעֲקֹר הָרַעַם
הֵי, שִׁירִי כָּאן וְרֹנִּי כָּאן
הַרְמוֹנִיקָה הַרְמוֹנִיקָה
וְהָבִי אֶת הַזֶּמֶר עוֹד הַפַּעַם
הִתְגַּלְגְּלִי אֵלַי כְּמוֹ תַּפּוּחַ
מַדּוּעַ אַתְּ עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק
אָמְנָם בְּמֵי הַיָּם אֲנִי מָלוּחַ
אֲבָל בַּיַּבָּשָׁה אֲנִי מָתוֹק
בַּהֲלִיכה שֶׁל סַפָּנִים הָרְחוֹבָה
אֵצֵא עִם חֶבְרֶ'ה בַּחֲצוֹת הַלֵּיל
הֵי, תֵּל אָבִיב, הָסִירִי אֶת הַכּוֹבַע
כִּי הַנָּמָל יָצָא בָּךְ לְטַיֵּל
הַסַּפָּנִים זֶה שֵׁבֶט מְמֻלָּח...
אֲנַחְנוּ סַפָּנִים זֶה עַם נֶחְמָד
גַּם בְּלֶכְתֵּנוּ יַחַד שְׁנַיִם שְׁנַיִם
אֲנַחְנוּ בַּחוּרִים אֶחָד אֶחָד
הַיָּם, יָא חַבִּיבִּי, זֶה לֹא אַמְבַּטְיָה
נָחוּץ לוֹ זוּג יָדַיִם, אֲדוֹנִי
עַל יָד אַחַת יֵשׁ מְצֻיֶּרֶת בַּתְיָה
עַל יָד שְׁנִיָּה יֵשׁ דֶּגֶל צִיּוֹנִי
הַסַּפָּנִים זֶה שֵׁבֶט מְמֻלָּח
[אֶת] הַסַּפָּן הָרוּחַ לֹא יִקַּח
אֶת הַסַּפָּן לֹא יַעֲקֹר הָרַעַם
הֵי, שִׁירִי כָּאן וְרֹנִּי כָּאן
הַרְמוֹנִיקָה הַרְמוֹנִיקָה
וְהָבִי אֶת הַזֶּמֶר עוֹד הַפַּעַם
הִתְגַּלְגְּלִי אֵלַי כְּמוֹ תַּפּוּחַ
מַדּוּעַ אַתְּ עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק
אָמְנָם בְּמֵי הַיָּם אֲנִי מָלוּחַ
אֲבָל בַּיַּבָּשָׁה אֲנִי מָתוֹק
בַּהֲלִיכה שֶׁל סַפָּנִים הָרְחוֹבָה
אֵצֵא עִם חֶבְרֶ'ה בַּחֲצוֹת הַלֵּיל
הֵי, תֵּל אָבִיב, הָסִירִי אֶת הַכּוֹבַע
כִּי הַנָּמָל יָצָא בָּךְ לְטַיֵּל
הַסַּפָּנִים זֶה שֵׁבֶט מְמֻלָּח...
על הגרסה: ההקלטה הופיעה בתקליטור "ארצנו הקטנטונת: משירי שנות החמישים".
הקלטות (3)
על השיר
על פי הספר "צריך לצלצל פעמיים", הערה בעמ' 269: השיר נכתב ליוסף גולנד ב1936, ואלתרמן חידש את מילותיו לקראת המופע "צץ וצצה".
ביצועים נוספים:
- תלמידי בית צבי מתוך ערב "הקומקום והמטאטא", 2008 - לחצו כאן.
- מוטי גלעדי, טוביה צפיר, חנה לסלאו, קורין אלאל (וידיאו)
- אבינועם ואשי (וידיאו)
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
קישורים ומשאבים (1)
מילים ותווים
🔗
ביצוע
ביצוע