חַיָּלִים הָיִינוּ בְּלִי מַדִּים וָסֶרֶט. אַמִּיצִים הָלַכְנוּ לוֹחֲמִים עֲשֶׂרֶת. וּכְשֶׁנֶּעֱמַדְנוּ עִם הַגַּב הַקִּירָה לָהֲטָה חַרְבֵּנוּ וְלָכֶם הֵאִירָה. יַעַן כִּי הָלַכְנוּ לִקְרָבוֹת אֵין זֹהַר, יַעַן כִּי חַרְבֵּנוּ לֹא הָיְתָה לַתֹּאַר. כִּי נִפֹּל בַּיַּעַר, רַעְיָה אוֹהֶבֶת, אַל תִּבְכִּי לַנַּעַר, רַק כִּתְבִי מַצֶּבֶת. חַיָּלִים הָיִינוּ...חיילים היינו בלי מדים וסרט אמיצים הלכנו לוחמים עשרת וכשנעמדנו עם הגב הקירה להטה חרבנו ולכם האירה יען כי הלכנו לקרבות אין זהר יען כי חרבנו לא הייתה לתאר כי ניפול ביער רעיה אוהבת אל תבכי לנער רק כתבי מצבת