זֹאת רַק אֹמַר לָךְ, חֲבִיבָתִי, זֹאת רַק וְלֹא יוֹתֵר: סָבֹל סָבַלְתִּי, שָׁתַקְתִּי, כָּאַב לִי, וִתַּרְתִּי, לִבִּי בִּי תָּמִיד הָיָה עֵר... לָמָּה, מַדּוּעַ? – אִמְרִי לִי, הַגִּידִי, זֹאת רַק וְלֹא יוֹתֵר: לָמָּה בָּגַדְתְּ בִּי, הַגִּידִי? שִׁקַּרְתְּ לי, הַגִּידִי? גַּלִּי זֹאת, יִרְוַח לִי זְעֵיר... זוֹ שַׁבָּת אַחֲרוֹנָה הִיא, לֹא אָבֹא עוֹד אֵלַיִךְ לֹא אֶרְאֶה אֶת פָּנַיִךְ, אֲהוּבָתִי... בְּעֵינַי, הוֹ, רָאִיתִי, כְּשֶאַתְּ מְחַבֶּקֶת וְנָשֹׁק מְנַשֶּׁקֶת אֶת פְּנֵי שׂוֹנְאִי... לֹא אוּכַל כְּבָר לְבַלוֹת יוֹתֵר אִתָּךְ, יִקָּחֵךְ זֶה אֲהוּבֵךְ, יִקַּח! אִם נִיצוֹץ רַחֲמִים בָּךְ יֵש – הַשַּׁבָּת לִי תַּקְדִישִׁי, וְאָז וַדַּאי בִּי תַּרְגִּישִׁי אַהֲבַת אֵשׁ...זאת רק אומר לך, חביבתי, זאת רק ולא יותר: סבול סבלתי, שתקתי, כאב לי, ויתרתי, לבי בי תמיד היה ער... למה, מדוע? – אמרי לי, הגידי, זאת רק ולא יותר: למה בגדת בי, הגידי? שיקרת לי, הגידי? גלי זאת, ירווח לי זעיר... זו שבת אחרונה היא, לא אבוא עוד אליך לא אראה את פניך, אהובתי... בעיניי, הו, ראיתי, כשאת מחבקת ונשוק מנשקת את פני שונאי... לא אוכל כבר לבלות יותר אתך, ייקחך זה אהובך, ייקח! אם ניצוץ רחמים בך יש – השבת לי תקדישי, ואז ודאי בי תרגישי אהבת אש...