אַל בְּכוֹת לְחִנָּם הֵן דִּמְעוֹתַיִךְ טָרִי עוֹד תּוֹר עֲלוּמַיִךְ, כְּאָבִיב יְלַבְלֵב אַךְ חַכִּי, כּוֹאֵב הַלֵּב, וְאַתְּ צַחֲקִי עַל אַף עָצְבֵּךְ הַכָּבֵד וְהָרַב חִזְרִי, זִכְרִי לַשָּׁוְא חַבְּקִינִי, אַמְּצִינִי, נַשְּׁקִינִי יִיקַר גַּם כָּל רֶגַע כָּעֵת אוּלַי לֹא אָשׁוּב, הוֹי הָבִינִי גָּדוֹל הַכְּאֵב מִלָּשֵׂאת עִם שַׁחַר תָּגֹז אַהֲבַת תֹּם אַחַר הַקַּיִץ בָּא סְתָו הַפַּעַם עוֹד פַּעַם אֶרְאֵךְ הַיּוֹם מָחָר כְּבָר לַשָּׁוְא אַךְ לַשָּׁוְאאל בכות לחינם הן דמעותייך טרי עוד תור עלומייך כאביב ילבלב אך חכי כואב הלב ואת צחקי על אף עצבך הכבד והרב חיזרי, זיכרי לשווא חבקיני, אמציני, נשקיני ייקר גם כל רגע כעת אולי לא אשוב, בואי הביני גדול הכאב מלשאת עם שחר תגוז אהבת תום אחר הקיץ בוא סתיו הפעם עוד פעם אראך היום מחר כבר לשווא אך לשווא