שיר הלגיונות

צָבָא, צָבָא, מַה טּוֹבוּ אֹהָלֶיךָ! צָבָא, צָבָא, מָה רַבּוּ חַיָּלֶיךָ! צְעַד, צְעַד, גֵּאֶה וְרַם קוֹמָה, בְּשִׁיר הַמְּגִנִּים עַל הַחוֹמָה! אַרְצִי, אַרְצִי, שְׂאִי שְׁלוֹם בָּנַיִךְ, דָּמֵנוּ לָךְ, חַרְבֵּנוּ לְחַיַּיִךְ! בְּבוֹא הַיּוֹם, לִבֵּנוּ לָךְ נָכוֹן, קַדְּמִינוּ, אֵם, בְּשִׁיר הַנִּצָּחוֹן! צַעַד, לַהַט – דֶּרֶךְ מְסֻלַּעַת. זַעַם, רַעַם – עֹז הַפִּגְיוֹנוֹת. סוּרוּ, גּוּרוּ – הַחֲזִית רוֹקַעַת! דֶּרֶךְ, בֶּרֶךְ – שִׁיר הַלִּגְיוֹנוֹת! וְאִם נִפֹּל – חֲיִי בְּדַם לִבֵּנוּ, פִּרְשִׂי שָׁלוֹם וָאוֹר לְעוֹלָלֵינוּ, הָנִיפִי שׁוּב, הָנִיפִי אֶת דִּגְלֵךְ, כִּי כָּל חַיָּל נוֹפֵל לְמַעֲנֵךְ! כִּי כָּל חַיָּל אוֹהֵב אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת, וְזֹאת יָדוֹ לָנֶצַח לֹא בּוֹגֶדֶת. תְּחִי הַיָּד, שֶׁנִּשְׁבְּעָה לָמוּת עַד אִם יוּנַף הַדֶּגֶל הַשָּׁמוּט! צַעַד, לַהַט...צבא, צבא, מה טובו אהליך! צבא, צבא, מה רבו חייליך! צעד, צעד, גאה ורם קומה בשיר המגינים על החומה! ארצי, ארצי, שאי שלום בנייך, דמנו לך, חרבנו לחייך! בבוא היום, לבנו לך נכון, קדמינו, אם, בשיר הנצחון צעד, להט, דרך מסולעת, זעם, רעם, עוז הפגיונות! סורו, גורו, החזית רוקעת, דרך, ברך, שיר הלגיונות. ואם ניפול חיי בדם לבנו, פרשי שלום ואור לעוללינו, הניפי שוב, הניפי את דגלך, כי כל חייל נופל למענך, כי כל חייל אוהב אותך, מולדת, וזאת ידו לנצח לא בוגדת, תחי היד שנשבעה למות עד אם יונף הדגל השמוט!

ביצועים נוספים:

• אריק לביא ויפה ירקוני (תזמון 1:28)
• חבורה לא מזוהה, כנראה מתוך "שרתי לך ארצי"
• להקת 25 שנה לעין כרמל

מתוך הספר 'היו לילות', עמ' 157:

במלחמת העולם השניה התגייסו יהודי ארץ ישראל לעזרת בנות הברית במלחמתן נגד הצורר הנאצי. השיר שחובר בסוף 1939 בפרוץ המלחמה, נעשה להמנון הבלתי רשמי של התגייסות יהודי העולם למלחמה בנאצים ונוגן על ידי התזמורות הצבאיות במצעדי היחידות העבריות במחנה 'סרפנד', בתל אביב, בקהיר ובאלכסנדריה. בשיר הזה פתח רדיו ירושלים את תכניתו 'השעה העברית' ושידר אותו לעיתים קרובות במשך חמש שנות המלחמה. 

יעקב אורלנד בריאיון לציפי פליישר, 20.2.1963, "התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי" [1964], עמ' 378:

השיר יועד לתכנית "המטאטא" בבימוי מרדכי אולרי נוז'יק, סטירה על עיריית תל אביב. אחד הקטעים שם תיאר את פועלי הניקיון שהם הולכים ומנקים בסך. והשיר הזה, בגרסתו ההיא (לא כפי שמוכר היום), נתכוון להעלות בגיחוך את כל העניין הזה של הניקיון כפי שהעירייה נתנה אותו.  לאחר שהצנזורה פסלה את כל התכנית, נשאר לי מין טקסט כזה עם refrain. נפגשתי שוב עם מיתיא (מרדכי זעירא), הוא עוד גר ברח' טרומפלדור בתל אביב. שיניתי בעצתו מספר מקומות, ויצא שיר צבאי. זה היה על סף מלחמת העולם, וכבר הרגישו את המלחמה.

עדות יעקב אורלנד בפני דן אלמגור (20.7.1975), מתועדת בכרטסת מאיר נוי: 

הפתיחה של השיר הייתה אות הרדיו ב"קול ירושלים" כל ימי מלחמת העולם השנייה.

דברי אליהו הכהן ב"קול ישראל" (2.9.1978) מתועדים בכרטסת מאיר נוי:

השיר הושמע לראשונה בפי אשתו של זעירא ב"קול ירושלים" ולמחרת נדפס בעיתונים בטורי החדשות. [לא מצאנו הדפסה כזאת בעיתונים הסרוקים באתר "עיתונות יהודית היסטורית". המילים נדפסו בעיתון "הבוקר", בתאריך 22.10.1941 לאחר שהשיר כבר "התחבב על החיילים והציבור"].

בידיעה בעיתון "הצופה", 8.10.1941, נמסר כי "שיר הלגיונות" הושמע בבית קולנוע מעל גבי תקליט. אין בידינו כל מידע נוסף על הקלטה של השיר בתקופה זו. 

בגרסה זו הבדל קל בסוף תיבה 3. כך נוסח הלחן בהקלטת סידור בלרסקי, ואפשר שזה הנוסח הנכון/המקורי.

מקור: "ספר המועדים. כרך ח: ימי מועד וזיכרון", דביר, תשט"ז, עמוד כ

עיבוד מאת: אהרן שפי

מספר המעבד אהרן שפי: "ערכתי שני שירים נלהבים של מרדכי זעירא לשיר לכת לתזמורת צבאית. הראשון, "שיר הלגיונות", היה מעין המנון הבריגדה, ונוגן בכל ערב עם פתיחת השידור "קול ירושלים לחייל העברי". השיר השני הוא "הגדודנים". זכיתי להיות מוזמן בגיל 12 [1940 - זֶמֶרֶשֶׁת] לאולפן רשות השידור ברחוב מליסנדה (היום המלכה הלני) להיות נוכח בשידור. התוכנית המלבבת הוגשה ע"י ריטה פרסיץ ואליעזר לובראני, והשתתפו בה חברי תיאטרון "המטאטא". היא כללה גם דרישות שלום לחיילים בארץ, באירופה ובמדבר המערבי."

 

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאהרן שפי בכתובת e.a.shefi@gmail.com.