דָּן עוֹד לֹא מָלְאוּ לוֹ שֶׁבַע, וְקוֹרְאִים לוֹ "פֶּרֶא-דָּן" כִּי מִדָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע אֵין שׁוֹבָב כְּדָן. דָּן לוֹמֵד בְּבֵית הַסֵּפֶר אַךְ רֹאשׁוֹ תָּמִיד בַּחוּץ. בְּרִיצָה ,קְפִיצָה, תּוֹפֶסֶת אֵין כְּדָן חָרוּץ. אַךְ כַּמָּה הֵם שֵׁשׁ וּשְׁתַּיִם לֹא יֵדַע וְלֹא יֵבוֹשׁ יֵשׁ לוֹ שֵׂכֶל בָּרַגְלַיִם וּגְבוּרָה בָּרֹאשׁ.דן עוד לא מלאו לו שבע, וקוראים לו "פרא-דן" כי מדן ועד באר-שבע אין שובב כדן. דן לומד בבית הספר אך ראשו תמיד בחוץ. בריצה ,קפיצה, תופסת אין כדן חרוץ. אך כמה הם שש ושתיים לא ידע ולא יבוש יש לו שכל ברגליים וגבורה בראש.