הַזָּמִיר בָּא מֵאַרְצוֹת חֹם לְהַרְנִין הוֹד הָאָבִיב שִׁיר חָדָשׁ לֹא יַשְׁמִיעַ רוֹם רַק זֶמֶר יָשָׁן, חָבִיב. הָאָדָם בָּא מִכֶּלֶא עִיר לִינֹק מֵעֶדְנַת חֹפֶשׁ מִבֶּשֶׂם נִיר, מִצִּלְצֵל שִׁיר תִּתְחַדֵּשׁ בּוֹ הַנֶּפֶשׁ הזמיר בא מארצות חום להרנין הוד האביב שיר חדש לא ישמיע רום רק זמר ישן, חביב. האדם בא מכלא עיר לינוק מעדנת חופש מבשם ניר, מצלצל שיר תתחדש בו הנפש