קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה-לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִיםקול דודי, הינה-זה בא מדלג, על-ההרים -- מקפץ, על-הגבעות דומה דודי לצבי, או לעופר האילים עד שיפוח היום, ונסו הצללים סוב דמה-לך דודי לצבי, או לעופר האילים- עד שיפוח היום, ונסו הצללים- אלך לי אל-הר המור, ואל-גבעת הלבונה. עד שיפוח היום, ונסו הצללים- סוב דמה-לך דודי לצבי, או לעופר האילים- על, הרי בשמים.