כָּל הַכְּפָר שׁוֹקֵט, רוֹגֵעַ שָׁבוּ, שָׁבוּ עֲדָרִים. אֶל הַדֶּרֶךְ לִי אֵצֵאָה וְעֵינַי אֶל הֶהָרִים. עַל הָרִים שׁוֹכֵן הַלַּיִל, עֲרָפֶל מָלֵא הַגַּיְא. שָׁר הָרוּחַ: אֲבִיגַיִל, בּוֹאִי, בּוֹאִי אַחֲרַי. לֵיל גָּלִיל, לֵיל גָּלִיל, רוּחַ בָּא קַל קָלִיל, לֵיל גָּלִיל, לַיְלָה לֵיל, רוּחַ, רוּחַ, רוּחַ לֵיל. מֵעָלַי שְׁמֵי מָרוֹם, לְרַגְלַי מֵי מֵרוֹם. עַל הָהָר שׁוֹכֵן עָנָן, שְׁבִיל בָּהָר מוֹלִיךְ לְדָן. עֲרָפֶל בַּגַּיְא שׁוֹכֵן, שְׁבִיל מוֹלִיךְ אֶל הַיַּרְדֵּן. לֵיל גָּלִיל... שָׁר הָרוּחַ: לַיְלָה לַיִל, מִי יוֹצֵא אֶל הֶהָרִים? לֹא הַגְּדִי וְלֹא הָאַיִל, לֹא רוֹעֶה וַעֲדָרִים. וְעוֹנָה לוֹ אֲבִיגַיִל: לֹא יֵצֵא בַּלֵּיל הַגְּדִי, רַק לִבִּי יוֹצֵא בַּלַּיִל אֶל דּוֹדִי, אֶל יְחִידִי! לֵיל גָּלִיל, לֵיל גָּלִיל, רוּחַ בָּא קַל קָלִיל, לֵיל גָּלִיל, לַיְלָה לֵיל, רוּחַ, רוּחַ, רוּחַ לֵיל. מֵעָלַי שְׁמֵי מָרוֹם, לְרַגְלַי מֵי מֵרוֹם, עַל הָהָר שׁוֹכֵן עָנָן וְדוֹדִי הָלַךְ לְדָן. עֲרָפֶל בַּגַּיְא שׁוֹכֵן, רַד דּוֹדִי אֶל הַיַּרְדֵּן. לֵיל גָּלִיל...כל הכפר שוקט, רוגע שבו, שבו עדרים. אל הדרך לי אצאה ועיניי אל ההרים. על הרים שוכן הליל, ערפל מלא הגיא. שר הרוח: אביגיל, בואי, בואי אחרי. ליל גליל, ליל גליל, רוח בא קל קליל, ליל גליל, לילה ליל, רוח, רוח, רוח ליל. מעליי שמי מרום, לרגליי מי מרום. על ההר שוכן ענן, שביל בהר מוליך לדן. ערפל בגיא שוכן, שביל מוליך אל הירדן. ליל גליל... שר הרוח: לילה ליל, מי יוצא אל ההרים? לא הגדי ולא האיל, לא רועה ועדרים. ועונה לו אביגיל: לא יצא בליל הגדי, רק לבי יוצא בליל אל דודי, אל יחידי! ליל גליל, ליל גליל, רוח בא קל קליל, ליל גליל, לילה ליל, רוח, רוח, רוח ליל. מעליי שמי מרום, לרגליי מי מרום, על ההר שוכן ענן ודודי הלך לדן. ערפל בגיא שוכן, רד דודי אל הירדן. ליל גליל...