עם עולם ♫

מַה נִּשְׁמַע לִרְגָעִים,
קוֹל מִכָּל אַפְסָיִם:
"כִּי אָבַל נָבַל עַמֵּנוּ?
עָצְמָתֵנוּ פַּסָּה,
כָּל רוּחַ נָמַסָּה –
אֵין עוֹד חַיִּים בִּלְבָבֵנוּ?"

הוֹי, שׂוֹנְאֵינוּ הַסּוּ!
הָסִיר אֵיבָה נַסּוּ,
אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵיכֶם;
אָז תִּרְאוּ, תָּבִינוּ,
תַּשְׂכִּילוּ, תַּאֲמִינוּ,
כִּי נַעֲלִים אָנוּ עֲלֵיכֶם.

לֹא יִירָא כָל רֶצַח,
לֹא יִבּוֹל לָנֶצַח
עַם מוֹצִיא רָב אַנְשֵׁי רוּחַ:
הַכֹּהֲנִים, הַלְוִיִּם,
וּמְשׁוֹרְרִים וּנְבִיאִים,
חוֹרְתֵי אִמְרֵי, אֵל עַל לוּחַ.

הֵם כִּשְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת,
עַד קֵץ כָּל הַדּוֹרוֹת,
יָאִירוּ אֶל יוֹשְׁבֵי חָלֶד;
כִּי רָמוּ, נִפְלָאוּ,
לָכֵן לֹא יִגְוָעוּ,
וּבָם יֶהְגֶּה שָׂב גַּם יָלֶד.

גַּם שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת
כַּכְּפִירִים, כָּאֲרָיוֹת,
בָּנוּ תָמִיד לֹא חָסֵרוּ.
בָּרָק וִיהוֹשֻׁעַ,
שִׁמְשׁוֹן הַפָּצוּעַ,
(אַף כִּי אֶת עֵינָיו נֵקִּרוּ).

גַּם דָּוִד אִתָּמוֹ
עוֹלֶה עַל כֻּלָמוֹ,
הוּא גִּבּוֹר וּמְשׁוֹרֵר יָחַד,
לוֹ כִּנּוֹר מִשְׂחָקִים,
לוֹ חִצִּים כַּבְּרָקִים,
לֹא חָת, לֹא יָדַע כָּל פָּחַד.

גַּם אַחֲרֵי נִפְלֵנוּ,
עֵת חֻרְבַּן אַרְצֵנוּ,
עֵת כָּל מַחֲמַדֵּינוּ שָׁמֵמוּ
עוֹד גִּבּוֹרִים קָמוּ,
אוֹיְבֵינוּ הָמָמוּ,
גִּבּוֹרִים מִסַּפֵּר עָצֵמוּ!

הֵן הַחַשְׁמוֹנָאִים.
הִרְעִישׁוּ שָׁמָיִם.
גַּם אֶרֶץ רָגְזָה תַחִתֵּימוֹ
עֵת חַרְבָּם הִבְרִיקָה
אָז שָׁחֲקָה, הֵדֵקָּה,
בֶּעָפָר רִבְבוֹת צָרֵימוֹ.

כֵּן עַד עוֹלָם סֶלָה,
לִבֵּנוּ כַּסֶּלַע,
אַדִּירִים נַחְנוּ כֻלָּנוּ!
רוֹם, בָּבֶל חָלָפוּ,
פָּרַס, מָדַי סָפוּ,
וּבְכָל זֹאת עוֹד חַיִּים אָנוּ!

וּבְגַלֵּי הַחַיִּים,
מִתַּחַת שָׁמַיִם,
עוֹד רֹב מַמְלָכוֹת יִמָּחוּ;
רַק עַם הִרְבָּה בֶכִי,
רַק הוּא נֶצַח יֶחִי,
וּמְאוֹרָיו נֶצַח יִזְרָחוּ!