מעונה בנחושתיים

מְעֻנֶּה בִּנְחֻשְׁתַּיִם כָּעֶבֶד נָפַלְתָּ בְּיֹשֶׁר לֵבָב מָסוּר, נֶאֱמָן לְעַמֶּךָ הִקְרַבְתָּ הִקְרַבְתָּ דָּמְךָ בִּשְׂדֵה-קְרָב. אוֹתְךָ רַק אֲנַחְנוּ לִוִּינוּ וְלֹא הִתְקַלְּסוּ בָּךְ זָרִים אָנוּ, יַקִּירֵנוּ, סָגַרְנוּ עֵינֶיךָ עֵינֶיךָ, עֵינֵי נְשָׁרִים.מעונה בנחושתים כעבד נפלת ביושר לבב, מסור, נאמן לעמך הקרבת, הקרבת דמך בשדה-קרב. אותך רק אנחנו לווינו ולא התקלסו בך זרים. אנו, יקירנו, סגרנו עיניך, עיניך, עיני נשרים.

השיר העברי, שהיה מושר בארץ בתנועות-נוער, הוא תרגום די מדויק של הבית הראשון והשלישי של השיר הרוסי המקורי, שהוא מרש-אבל, מהפופולארים בעידן המהפיכות ברוסיה. השיר בעברית נדפס בספר "שיר המקהלה" בעיבוד לשני קולות. במקור זה רשום מעל התווים ב. שכטר. לא אותרה הקלטה בעברית של הנוסח בשני קולות. בוריס שכטר יליד 1900 אכן עיבד את השיר (מס' 3 בטבלה הזאת). הלחן נחשב עממי ויש עדות שהשיר זומר כבר בשנת 1877, שנה אחרי חיבור המילים (אם כי אין דרך לוודא שזומר כבר אז בלחן הנוכחי). תודה לאורי יעקובוביץ' על המידע. 

השיר הרוסי המקורי לא מוכר בשם שבו התפרסם בפעם הראשונה ("פרידה אחרונה"), אלא בשם Замученный тяжкой неволей ("מעונה קשות באזיקים") שהיא השורה הראשונה של השיר. על פי האתר הרוסי a-pesni, השיר נכתב לזכרו של סטודנט בשם פאבל צ'רנושב, שנכלא באשמת פעילות חתרנית ונפטר (כנראה משחפת) בכלא סנקט-פטרבורג ב-27.3.1876. הלווייתו הפכה להפגנה ובעקבותיה נכתב השיר, שפורסם לראשונה בכתב העת "קדימה" בלונדון באותה שנה. השיר היה פופולארי ובין השאר אהוב על לנין (ואף הושמע בהלווייתו). הגרסה הראשונה של השיר שונתה כדי להתאים את המילים ללחן העממי. ללחן יותר מגרסה אחת. אשר למחבר המילים - עד היום נמשכת המחלוקת, כשיש הטוענים שלא גריגורי מאצ'טט הוא שחיבר את השיר.

דמיטרי שוסטקוביץ' שילב את השיר בפרק הרביעי של רביעיית מיתרים מס' 8 בדו מינור אופוס 110 (1960), אותה הקדיש ל"קרבנות הפאשיזם והמלחמה".  תודה לאסתר איזנרייך.

למנגינה זו חיבר דוד אדלשטט שיר יידי שזכה לתרגומו העברי של משה בסוק בשם "בקרב".

מהאתר הרוסי: Старый песенник ("שירון עתיק").