יוֹם יוֹם אֶל הַיָּם. יָם זֶה הַכָּחֹל, בְּמֵימָיו אֶרְחַץ, אֶתְפַּלֵּשׁ בַּחוֹל. עַל צַוְּארֵי גַּלָּיו, כְּעַל סוּסִים אֶרְכַּב, דַּהֲרוּ גַּלִּים, חִישׁ אֶל הַמֶּרְחָב! תֵּרָאֶה סִירָה – קְפֹץ! אֲנִי בִּפְנִים! שְׁתֵּי כַּנְפֵי צִפּוֹר, הֵן הַמְּשׁוֹטִים. וְהַיָּם קוֹרֵא: מַיִם עַד בְּלִי סוֹף! וַאֲנִי שָׁט שָׁט, הוֹ, אַיֵּה הַחוֹף! יוֹם יוֹם אֶל הַיָּם. יָם זֶה הַכָּחֹל, בְּמֵימָיו אֶרְחַץ, אֶתְפַּלֵּשׁ בַּחוֹל.יום יום אל הים, ים זה הכחול, במימיו ארחץ, אתפלש בחול. על צווארי-גליו, כעל סוסים ארכב, דהרו גלים, חיש אל המרחב! תראה סירה - קפוץ! אני בפנים! שתי כנפי ציפור, הם המשוטים. והים קורא: מים עד בלי סוף! ואני שט שט, הוי איה החוף! יום יום אל הים, ים זה הכחול, במימיו ארחץ, אתפלש בחול.

מתוך אירוע זמרשת מס' 7
יד בן-צבי, ירושלים, 01.08.08