מילים (8 גרסאות)
כְּשֶאֲנִי חָבֵר בַּקִּבּוּץ
עוֹד לַיְלָה עוֹד לַיְלָה X4
לָמָּה לַעֲבֹד וְלָמָּה לְהַזִּיעַ
תִּסַּע לְפּוֹלַנְיָה תָּבִיא שְׁכְּנְזִיָּה
עוֹד לַיְלָה...
מַה לִּי עוֹד אֶלֶף וּמָה רְבָבָה
כִּי לִבִּי מֵת מֵאַהֲבָה
עוֹד לַיְלָה...
לָךְ זוּג עֵינַיִם, לִי זוּג עֵינַיִם
הָבָה נְגַלְגֵּלָה בָּעֵינַיִם
עוֹד לַיְלָה...
לָךְ זוּג שְׂפָתַיִם, לִי זוּג שְׂפָתַיִם
הָבָה אֶתֵּן לָךְ נְשִׁיקוֹתַיִם
עוֹד לַיְלָה...
אֶסַּע לְפּוֹלַנְיָה אָבִיא אַשְׁכְּנָזִּיָה
הוֹי לַיְלָה הוֹי לַיְלָה X4
הַבַּחוּרָה וַדַּאי תִּשְׂמַח
אֲנִי בַּנַּאי וְגַם טַיָּח
הוֹי לַיְלָה...
אִם הִיא לֹא תִּרְצֶה
בְּשָׁעָה טוֹבָה - - - - וְנִתְגָּרֵשׁ
הוֹי לַיְלָה...
וּבְתוֹכֵךְ בִּירִיָּה נֶחְמֶדֶת
עוֹד לַיְלָה עוֹד לַיְלָה...
מֵעַל רֹאשִׁי פְּרוּשָׂה מַחְצֶלֶת
וְלִמְרַאֲשׁוֹתַי אַבְנֵי הַבַּזֶּלֶת
עוֹד לַיְלָה עוֹד לַיְלָה...
מַה לִּי מִטָּה לִי, מַה לִּי מִזְרוֹן לִי,
אַבְנִי בִּירִיָּה הֵם כְּמָצוֹר לִי
עוֹד לַיְלָה עוֹד לַיְלָה...
הָבוּ לִי קוֹנְיָאק, הָבוּ לִי יַיִן,
לִכְבוֹד בִּירִיָּה נִשְׁתֶּה לְחַיִּים
עוֹד לַיְלָה עוֹד לַיְלָה...
רבקה הבטיחה לבוא מחרתיים
עוד לילה (5X)
רָחֵלֶ'ה הִבְטִיחָה לָבוֹא מָחֳרָתַיִם (או רָחֵלָה או רוֹחָלֶ'ה)
וּמַה לִּי קוֹנְיָאק וּמַה לִּי יַיִן
רָחֵלֶ'ה הִבְטִיחָה לָבוֹא עוֹד פַּעֲמַיִם
וּמַה לִּי קוֹנְיָאק וּמַה לִּי יַיִן
אִם רָחֵלֶ'ה אוֹמֶרֶת: רַק בְּלִי יָדַיִם
וּמַה לִּי קוֹנְיָאק וּמַה לִּי יַיִן
אִם רָחֵלֶ'ה אֵינֶנָּה לָמָּה לִי חַיִּים?
דיר אַ פֿאַלאָטקע
מיר אַ שיין מיידל
דיר אַ טשיחאָטקע
הקלטות (5)
על השיר
משה ברק הכיר את השיר בקרית חיים. רותי זסלבסקי למדה את השיר ברמת רחל.
מספר משה ברק:
היה מקובל אז לשלוח ישראלי לחו"ל, שם היה עורך נישואים פיקטיביים כדי שהאישה תורשה להיכנס לארץ. התופעה נפוצה בעיקר בקרב יהודים ממוצא מזרחי, וככה הגיעו לארץ לא מעט נשים.
החלק הראשון (בלבד) של המנגינה אותר ביידיש בהקלטה של חיים לבקוב.
אספן הפולקלור יעקב צדקוני כתב ליד הגרסה שהביא ב"רשומות": מובן, ליד השירים . . . שהם כשירי יין של חברת גברים (שבת אחים; יללה הורה רעים; עובדי בניין) יש שירי יין שתוכם רצוף אהבה, מהם השיר הנפוץ "ומה לי קוניאק ומה לי יין" (שהיו לו הרבה ווריאנטים).
הבית "מה לי עוד אלף" מושתת על בית מתוך "עץ הרימון".
החרוז האחרון לפי שירו של ביאליק "היא יושבה לחלון": אם רחלה איננה - אני אנה בא?
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.