לַמְּסִלָּה אֵצֵא לְבַד, בְּרֶטֶט נְתִיב סְלָעִים נוֹצֵץ בְּעַד הָאֵד שֶקֶט לַיִל, צִיָּה לְיָּה מַסְכֶּתֶת וְכוֹכָב אֱלֵי כּוֹכָב לוֹאֵט בַּשְּׁחָקִים פְּלִיאָה תַּהֲלֹך נִשְׂגֶבֶת אֲדָמָה בְּנֹגַהּ תָּכֹל תָּנוּם מָה אֵפוֹא הַכְּאֵב, מָה הָעַצֶּבֶת אִם עַל מַה לִּי צַר? אֶכְמַהּ לִמְאוּם? אֲנִי לִמְאוּם לֹא עוֹד אֶכְמַהּ כָּמוֹהַּ אַף לֹא צַר לִי עַל עָבָר בִּמְעַט אֶשְׁתּוֹקֵק לְחֹפֶשׁ וּלְמַרְגּוֹעַ לִנְשִׁיָּה נִכְסַפְתִּי וּלִשְׁנַת אֶפֶס לֹא לִשְׁנַת קְבָרִים נִדְעֶכֶת רַק נִכְסַפְתִּי הֵרָדֵם לָעַד בְּעוֹד חַיּוּת בַּנֶּפֶשׁ מְהַלֶּכֶת וּבִנְשוֹם הַלֵּב יָרוּם לְאַט קוֹל עָרֵב עַל אַהֲבָה מַנְעֶמֶת מִי יִלְטֹף אָזְנַי גַּם לֵיל גַּם יוֹם בְּיַרְקוֹּת מֵעַל לִי לֹֹא מוּעֶמֶת כִּי אַלּוֹן אָפֵל יִכּוֹף, יֵהוֹם למסילה אצא לבד, ברטט נתיב סלעים נוצץ בעד האד שקט ליל, ציה ליה מסכתת וכוכב אלי כוכב לואט בשחקים פליאה תהלוך נשגבת אדמה בנוגה תכול תנום מה אפוא הכאב, מה העצבת אם על מה לי צר? אכמה למאום? אני למאום לא עוד אכמה כמוה אף לא צר לי על עבר במעט אשתוקק לחופש ולמרגוע לנשייה נכספתי ולשנת אפס לא לשנת קברים נדעכת רק נכספתי הירדם לעד בעוד חיות בנפש מהלכת ובנשום הלב ירום לאט קול ערב על אהבה מנעמת מי ילטוף אזניי גם ליל גם יום בירקות מעל לי לא מועמת כי אלון אפל ייכוף, יהום